פינת הפנאי - מתחת לחגורה

בלב שדה חמניות פורח רצה המקרה ונוצת עורב שחורה צנחה לה
על תלולית עפר יבשה ..מעוצמת החבטה היא התבלבלה לה מעט
הביטה ימינה שמאלה וימינה ..ונאנחה לה בשקט שאיש לא ישמע
"אוי לו רק הייתי אבן מוצקה על קרקע יציבה לא הייתי נופלת לקרקע בחבטה "..
הייתי נחה לי בשלווה בין רגבים מוכרים ולא מתעופפת כל הזמן למקומות זרים וגבעות שוממות .."
לפתע נשמע לו קול עמום ממש בקרבתה ..
" ולו אני הייתי נוצת עורב לא הייתי מבקשת להיות אבן .."..
שוכנת קרקע חשופה לכל טיפת מים מכלה את שנותיי בין רגבי עפר ..
"הייתי מתעופפת לי על כנף הרוח נהנת ממשב קריר ומקומות רחוקים "
הנוצה הביטה שוב ימינה ושמאלה ..תוהה האם הנחיתה שהיתה הפעם קשה
אולי גרמה לה לשמוע הד מרוחק ..אך הקול העמום המשיך
" מתחתיך ! את מוכנה אולי לעוף לי מהפנים .."?
הנוצה השברירית ..מצאה את עצמה משפילה מבט ..
למרבה הבושה היא נחתה ישר על פניו של חלוק נחל ..רגזן

החליקה הנוצה בקלילות נוצתית ונחה לה למרגלות האבן החלקלקה ..
"אההה,אתה זה שדיברת קודם .."אמרה לו הנוצה בבישנות שאופיינית לנוצות פלומה עדינות
"..הלוואי והייתי נוצה שנים אני כאן מביט בשמיים מחליפי גוון בציפורי כנף חולפות להן במעוף קל
ורק אני נותר כאן ..שנים על שנים בשדה שבו אין כל חדש
לו הייתי נוצה הייתי חולף לי במעוף ממקום אחד למשנהו ..
מתיישב לי על ענן ושט לי למקום עלום שם ..לו רק הייתי קל כנוצה .הביטה בו הנוצה ..
במבט לא מאמין ..מעולם לא חלמה שמישהו יחלום על נוצה נאנחה לה בעדינות פלומתית ..ואמרה לידידה החדש ..
"ואני ...חולמת להיות אבן חלקה טמונה לה במקום חם ויציב ..שהגשם ילטף את חמוקיי ויחליק את קמטיי ,רוחות ינשבו ..
ואני אבן שאינה נתונה לחסדי הרוחות ..עטופה לי בשכבות הגנה במקום מוכר ..לו רק הייתי אבן או חלוק נחל במקום נוצה ..

חלוק האבן עיקם את אפו ..והטיח בה בקול עמוק
" מה כל כך טוב בלהיות חלוק נחל ..?!"
יש לך מושג מה זה לשמוע עשרות אלפי שנים את אותם השכנים ..לראות אותם נופים " כל יום דומה דומה לקודמו .."
גם חלוקי נחל רוצים הרפתקאות ..שגרה זה רע , יציבות נמאסת אחרי עשרות שנים אין לך מושג מה אני עובר כאן ....
ועד שמגיעה איזו נוצה שאוכל לשוחח עימה היא רוצה להיות אבן בעלת משקל ..
"הנוצה ..רעדה לה מעט , קצת מקור וקצת מהחשש..חלוק הנחל הרגזן קצת הוציא אותה משיווי משקלה ..
משקל נוצה קליל שכל משב גורם לה לחוש כל כך שברירית ...
לחשה לו בקול עדין .." אבל ..חלוקי נחל ואבנים יש להם חיים יציבים ..
נוצות שכמותי נתלשות להן בכל משב רוח קליל ..לפעמים גם נוצה מחפשת מקלט מרוחות סערה "

וכך המשיכו האבן והנוצה ...להטיח זה בזו חלומות ..
הביטו זה בזו ובסתר ליבם כל אחד רצה את משקלו של האחר ..
ושניהם לא שמו לב שחלפה לה עונה והחחמניות פרחו בפריחה צהובה מופלאה מפיצות אור זהב ..
בינות לעלים פרחו פרפרים במגוון של צבעים ..
חגיגת היקום ממש למולם ..רוקמת צבעים של אור וזהב

ומהו מוסר ההשכל?
משאירה זאת בידכם .. ..