פינת הפנאי - מתחת לחגורה

באחד מהמקומות בהם אני עובדת . מקום ענק שמשתרע על כמה דונמים טובים . פועלת חברת שמירה חיצונית. חברה וותיקה עם משך זמן אדיר. הגבולות מזמן הטשטשו.
מערכת היחסים היא משהו בלתי נתפס, ובוודאי לא קיים בשום מקום. השומרים מכירים כל אחד בשמו. דבר לא פשוט בכלל . כי יש מעל ל1000 עובדים. יודעים למי יש יום הולדת, מאחלים ברכות. ולהיפך כשמישהו חולה שואלים לשמו. משתתפים באירועים שלנו . ימי גיבוש וכו'.
ואנחנו מוזמנים לחגיגות שלהם. חתונות סיום לימודים ועוד. וכמובן כשיש אצלנו איזה הרמת כוסית , יום הולדת , חג או משהו אחר . לא שוכחים להכין צלחת עמוסה כל טוב ולהקפיץ לשער .
הצוות קבוע , כמעט ולא מתחלף . כולם למעט אחד נשואים. והוא נחשב לילד של החבורה. דואגים לו , שומרים עליו.
מעבר לכך שהוא הצעיר בחבורה . מתווספת לדאגה גם נימה אחרת היות והוא בודד . עלה לארץ בגיל 12. לבד !. אמו נשארה ברוסיה. יש בינהם קשר מכתבים , טלפונים כמובן מסינגר וכאלה. פעמיים בשנה מגיעה לבקר . וזהו.
למד פה , התגייס ואפילו ביחידה מובחרת . חי לבד , שוכר דירה וכולה בן 27. לא מזמן הביא כנפה לכבד את כולם כי סיים לימודי ערב . למד הנדסאי מחשבים. בחור מתוק עם ביבי פייס ושפתים רגישות .
בשבוע שעבר כשהגעתי הבחנתי במשהו משונה . יש להם 3 פעמים של חפיפה , כאשר מתחלפת משמרת , יש להם שעה משותפת , מעבירים את המשמרת . דימה סיים לילה והעביר חפיפה לשומר שהגיע. לא ממש חפיפה אפשר להגיד. ראיתיו מצונף בעמדה . דבוק לשולחן . רועד כולו .
מה קרה ? שאלתי את חברו למשמרת. לא יודע, ענה.
לפתע זינק דימה , פרץ החוצה . רץ לחצר . נצמד לספסל שמתחת לעץ ופרץ בבכי משונה.
מה זה? מה קורה פה?
ניגשנו אליו . פרקתי אותו מנשקו. חששתי שמה יגרום משהו לעצמו . אי אפשר היה להבין ממנו מילה .
בליל נרגש של רוסית ועברית.
ביקשתי שיודיעו לחברת השמירה, שאלתי אם יש לו חברים ? אמרו שיש לו אחד שמתגורר לא רחוק . שתבינו...אחד, ממש רחמנות, אחד ששירת פה , למד פה , נמצא פה 12 שנה ויש לו חבר אחד בלבד . מסכן.
החבר הגיע , ובעיצה אחת עם חברת השמירה לקחו אותו לבית החולים. לפני כן קצת שטפתי לו את הפנים , סירקתי אותו והתזתי עליו מעט דיאורדורנט, כי הדיף ריח נוראי , סיפרו לי שלא התקלח מעל לשבוע . זה באמת הרגיש כך. נראה כמו משהו שהחתול הוציא מהפח הקרוב.
כל זה היה לפני יומיים.
והיום כשהגעתי נאמר לי ....כי ....התקשרו מבית החולים. הודיעו שנשלח למזרע.
הרופא אמר שהבדידות תקפה והדיכאון ניצח .

ממש עצוב לי .

ביררנו אם אפשר לבקר . אמרו שאולי בעוד שבוע , בינתיים רק לאמא שלו שהגיעה הרשו להכנס. והוא...לא זיהה אותה .

זה פשוט נורא , אני מקווה שיצא מזה.

בדידות זה דבר נוראי.