פינת הפנאי - מתחת לחגורה

~ חלקיקי קסם ~


בשעת הקסם היא נושמת את חלקיקיו

הוא הגשם הראשון
והיא ילדה של שלוליות
עם בואן של הרוחות הקרות משהו בתוכה מתעורר לו מתרדמתו
כבמטה קסם תחושות נושנות מציפות אותה כטיפות של גשם ראשון
כשהטיפות הראשונות נספגות בקימוריה של אמא אדמה ניחוח כה עז
נספג בתוכה ומעיר בה חלקיקים ששמרה נעולים , רדומים ..נשכחים
היא ילדת שלוליות ,הוא הגשם הראשון שמעיר בה את חלקיקי הילדה שבה
זו שננעלה מעבר לעקבים גבוהים וגרביונים כהים ,מעבר לחליפה וחולצת הקטיפה השחורה
אותה ילדה שחבויה מעבר למה שהעין רואה
הילדה...שפעם דילגה לה לתוך השלוליות חופשיה מכל היסוס

~ ~ ~ ~ ~ ~

אתמול, ירד הגשם הראשון נישא על גבי כפות ידיה של רוח סערה
אשר פרעה את שיערותיה המסודרות בקפידה , והפיחה בה מחדש
את רוח ילדת השלוליות שבה ... בין פגישה לפגישה , חולפת בין ההמון
נושמת חלקיקי גשם וטיפות של אוויר מהול בקסם ונזכרת ,בה .
בילדת שלוליות שבכל גשם ראשון פרשה ידיה לשמיים נשמה מלוא ריאותיה
ריח של גשם טרי ואדמה מתערבבים מתערבלים זה בזו ובתוכה ..
וחיבקה את האיש הראשון שהיה בא למולה ומחייכת וצוחקת ונדמה שכל העולם
חיבק אותה חיבוק של אהבה , היא נזכרה .. כשהיתה מחבקת ,כך סתם
בלי סיבה ובלי חשש , מחבקת את האושר ,מחבקת את האיש הזר
קופצת אל שלוליות מבלי לחשוב ולו לרגע קט , על הבוץ,על החליפה,
על מה יחשבו האנשים בהמון ..
חלקיקי גשם שמזכירים לה חלקיקי קסם .. שנשתכחו בה

~ ~ ~ ~ ~ ~

נגיעות רכות ליטפו את פניה , טיפות מלטפות זלגו משערותיה
כנחל בין חלוקי אבן מוכרים , נשמה עמוק לתוכה את הריח המוכר
השילה מעליה אבק שנותיה ודרכיה , הנה היא שוב ילדת שלוליות
בין המון אנשים ממהר , רק היא וחלקיקי הקסם עמדו מלכת
ונדמה שהעולם כולו באותה הדקה זרח למולה , השילה נעליה
וכאותה ילדה קטנה כשעל פניה חיוך שובב דילגה לה לתוך שלולית מים ..
פורשת ידיים לצדדים והרוח עוטפת את גופה בצעיף שקוף
לוטפת חובקת מעירה את נשמתה , מבלי להסס הסבה גופה
וחיבקה את הזר הראשון שחלף לו מולה
כשהיא צוחקת צחוק כה מופלא וחיוכה קורן על פניה
כהיה החיוך הראשון שאי פעם חייכה ..

~ ~ ~ ~ ~ ~

לשניה , היא קפאה במקומה ...
כשהאיש הזר השתחרר לו מחיבוקה הפתאומי ועמד למולה
המום ומשתאה למראה האישה הרטובה יחפת הרגליים ויפת העיניים
שבזה הרגע מביטה בו במבט כל כך מוכר ..
"שרון"??..... הוא מילמל בקול נבוך ומבויש כשחיוך קטן על שפתיו
כלא מאמינה הנהנה היא בראשה , "...ירון". ובליבה כאב כה חד
פילח את נפשה , עשרים שנה חלפו , מאז החיבוק האחרון ..
ירון התגייס לצבא ,אהבת נעוריה הטהורה , והיא טסה לה אל מעבר לים
להגשים חלומות ,למצוא עולמות שכה רצתה להכיר , הזמן והמרחק היו כתהום בינה לבינו ..
אט אט גססה לה בייסורים אותה אהבה .. ונטמנה הרחק כזכרון חמוץ של אהבה שלא זכתה לפרוח עד תומה ..
היא הביטה בו ,הוא הביט בה .. ושניהם ידעו שזהו חיבוק של תום ,תום מעגל וקצוות כואבים חיבוק של אתמולים .
מבלי מילים הוא הפריח לעברה נשיקה והמשיך הלאה במורד הרחוב להמשך חייו .. אהבתו ומשפחתו ..

~ ~ ~ ~ ~ ~

שרון הסתובבה , מביטה אל השלולית ואל שמיים אפורים
רטובה עד לשד עצמותיה , פסעה לה לאיטה הרחק ..
כשבליבה חלקיקי קסם וחיוך שעשרים שנה לא היה בקרבה
היא שוב , ילדה של שלוליות ,מחבקת את הטיפות
ואת האתמול .
חיבוק של הלב שזמן כה רב חששה ופחדה
להעניק לקרוב או לזר ,הגשם הראשון הביא עימו מתנה קסומה
השיב לה, אותה . חלקיקי קסם מילאו את נפשה
בין המון ממהר היא מצאה טיפת שלווה
בין המון זר ,היא חיבקה את העבר
בין המון זר , היא חיבקה אותה
היא ילדה של שלוליות
הוא הגשם הראשון