פינת הפנאי - מתחת לחגורה

~ אל תשכחי ~

חולות זהובים דיונות אינסופיות
וכחול הים נפרש עד אין סוף
הרים לוהטים בצבעי שני וארגמן לעת שקיעה ..
זהו המראה שנשקף למולה ,עמדה לה שם ..
מוקסמת ומייד התאהבה בחולות השוממים ..
חופי סיני שכה הרבה שמעה עליהם .הנה הם ,כאגדה שהתגשמה ,
והיא ..היא מרגישה כמו בספרי האגדה ..
שמה את התיק הגדול והכבד על גבה והחלה פוסעת לעבר החוף ,..
על החוף השומם מספר אוהלים ..פזורים להם מתמזגים עם החול ותבנית הנוף ,
היא מתיישבת לה קרוב לקו המים ..השמש כבר נושקת לים שעת דמדומים ונדמה לה שההרים למולה עולים בלהבה .מוקסמת עוצרת נשימתה ..כלל לא מודעת לזוג עיניים ירוקות הננעצות בה במסתור ...כלל לא חשבה על הפרטים הטכנים שהיו שוליים עבורה ..היכן תלון בלילות , ילדה לבדה על חוף שומם ..כיצד תסתדר .. היא לא חשבה על כלום כשפרשה כנף ועפה לה הרחק מביתה ,רק לעוף ,רחוק ,שקט שלווה זה כל מה שחיפשה ..
הלילה החל לרדת ..צינת המדבר התפשטה בגופה השברירי ..הוציאה לה שמיכה שארזה מבעוד מועד בתיקה מנסה להתכרבל ולהתחמם ..הודפת מראשה מחשבות ..כגון " מסוכן " "פחד " לבד " ..התמקדה לה רק בתחושת השחרור והשלווה ,נדמה שהטבע נטמע בתוכה והשרה עליה שלווה קסומה .....
היא לא הרגישה כלל שנרדמה..

קרני שמש ראשונות האירו את המשטח הכחול והמרצד של ים סוף ,לאט לאט פקחה את עיניה אל מול זריחה עוצרת נשימה ..קרני שמש ריצדו ורקדו על אדוות הגלים.לפתע התיישבה לה ..הסבה ראשה הצידה ..בשתיקה ישב לו שם לצידה ..איש שמעולם לא ראתה אוחז בידו כוס תה חמה ,
מגיש אותה לעברה ללא מילה ..וכך ישבו שם ..שואפים לקרבם את ריח התה ומתבוננים בקרני השמש המלטפות את הים ואת ההרים מולם ..היא ..ביישנית מטבעה , השפילה מבט ..הודתה לו על כוס התה ..בזוית עינה היא ראתה את תלתלי הזהב שלו , שער שנחשף שעות רבות לשמש היוקדת עור שחום ועיניים .....עיניים ירוקות .שנדמה היה וחודרות למעמקי נשמתה כאילו צוללות לתוכה ...חשה צמצרמורת עוברת בגופה והשפילה שנית את מבטה .הוא חייך לעברה ....חיוך רחב ..לפתע צחק צחוק מתגלגל ..היא הביטה בו מעט המומה ונבוכה ,לא מבינה ..הוא כקורא בעיניה את השאלה ענה .
"בחיי את בדואית אמיתית ישנת לך ככה על החוף בלילה הקר של אתמול .".
היא חייכה במבוכה קלה ..בתנועת יד הוא הצביע לאוהל שמאחוריה ...אוהל שחור עשוי יריעות ..בעיניו הוא הזמין אותה לביתו ..היא קמה לאיטה צועדת אחריו ..כשבראשה עדיין שרידי העבר לוחשים לה
" הוא זר איך את הולכת עימו ?" ...אך הפעם הקולות לא עצרו בעדה .
האוהל ..שמבחוץ היה נראה כחסר חיים התגלה בפנים כבית חמים ונעים ..שטיחים ..כריות , היא שהורגלה לספות עור יקרות הרגישה חמימות בלתי מוסברת בפשטות הזו שסבבה אותה .הניחה את התיק..התיישבה לצידו .."ברוכה הבאה לאנשי החוף "הוא אמר ...היא חייכה , וכך שעות חלפו השמש החמה החלה יוקדת ..בביישנות היא החלה פושטת את בגדיה הארוכים ... מקלפת מעליה קליפות וחומות ....מתערטלת לה בביישנות ,מפקירה את גופה לליטוף הרוחות ..ולקרני השמש החמימות ..לאט לאט ..החלה לחוש איך השלווה פושטת בכל איבריה ...והתמכרה לתחושה .. טובלת לה במים הצלולים והקרירים ...ליטוף הגלים ומגע המים בכל איבריה קסמו לה .החופש ..קסם לה .

..ירוק העיניים והילדה ..הפכו לחלק בלתי נפרד מנוף המדבר ..ימים ולילות בילו יחדיו ..הוא לימד אותה את סודות הים ..את שתיקת החולות ..את לחישת הרוחות ..את רזי המדבר ..והוא ,הוא לימד אותה להיות חופשיה
לרוץ על החול ערומה כביום היוולדה כאילו היתה היחידה בעולם ..לצלול במי הים הצלולים כחלק בלתי נפרד מהגל ..הוא לימד אותה לאהוב את גופה ..את כל חמוקיה חשפה לאור השמש המלטפת ..והתמסרה לליטופי הגלים .הוא לימד אותה ... שאין בושה ..לעיתים כשירדה לשפת המים ..בשעת בין ערביים לצלול לה בשקט המדהים של הגלים ..הוא מרחוק היה עוקב אחריה במבטו .. כמורה הגאה בתלמידתו .. הוא אהב אותה ללא מילים ..היא חשה זאת בכל מבט ..אך מעולם לא הניח ידו על ידה , לא נישק את שפתיה , לא חיבק את מותניה ..לא לחש באוזניה ..ובלילות , לאור המדורה ..לעיתים היה מחלל לו בחליל ..לחן נוגה ועצוב...היא התעצבה , ידעה שהקסם המופלא הזה ..לא יארך לאורך זמן .
היא התאהבה .......במדבר ,בחולות ,ובים .. היא אהבה את עיניו הירוקות
היא אהבה אותו .וידעה שתעזוב ...

הימים חלפו להם בעצלתיים .. שכרון חושים של חופש , הזמן עצר מלכת שם בחופי סיני , ירוק העיניים והילדה עם כל יום שעבר התחברו זה לזו , הוא סיפר לה על חייו ..על אהבותיו ,על הים שכה אהב , על החיים.. חופשי מכל דאגה ..והיא בלעה כל מילה בצמאון ..מעולם לא חשה כך , הביטה בעיניו וליבה נמס .ימים הפכן ללילות ,בלילות היא מצאה את עצמה ישנה לצידו ..מחובקת אך בגופה הוא לא נגע , הוא לא ידע אותה .רק ידו המחבקת בלילות אמרה את אהבתו .. הבוקר עלה ..בוקר אחרון בחופי המדבר ..היא לא רצתה לעזוב ,לא רצתה לחזור לעולם שעזבה ..אומנם ידעה שמדובר בחופשה ,אך כעת כשמצאה חופש פנימי ..שלווה מדברית שהפכה לחלק בלתי נפרד מישותה .. משמצאה נפש תאומה .. ליבה לא נתן לה לחזור לאחור ..וכך נקרעה ימים שלמים בין תשוקות ליבה ..והמציאות .. כמעט והחליטה סופית להשאר שם ,עם אנשי המדבר והחולות ..עם ירוק העיניים ותלתלי הזהב .ולא לשוב לביתה ..למשפחתה ,להוריה .. למסגרת שחנקה את נפשה .

ירוק העיניים מבלי מילים חש את סערת נפשה ..כחש סערת ים מתקרבת , ולעת ערב בשעת דמדומים עת הצית מדורה קרוב לשפת המים .. ישבו להם שם, שותקים בוהים בשקיעה שמציתה את הרי אדום .. כביום הראשון שבו הגיעה לחוף ..הוא הביט בה במבט שחדר לנבכי נשמתה ..ובאותו הערב הוא סיפר לה את אגדת הדולפינים .. בלחש כשברקע המיית הגלים הוא סיפר על להקת דולפינים ..על הקרבה המדהימה שקיימת בינהם וכשאחד מהלהקה ..יאבד את דרכו ..הוא יקשיב ..לשירת הדולפינים הנישאת לה עם גלי הים וכך הוא תמיד ימצא את דרכו חזרה .. לעולם אינו לבד גם לא במרחבי האוקיאנוס הבלתי נגמר .
הוא סיים את הסיפור בלחישה שקטה ." אל תשכחי שאת דולפינה ..היכן שתהיי תמיד אלווה אותך הקשיבי לשירת הים"..בבוקר למחרת .. היא שבה לביתה . לקליפות ,לחומות , למסגרות ..לתבניות ..השאירה על החוף ..את נשמתה התאומה ,לחשה לו מילת פרידה והחלה פוסעת לעבר תחנת האוטובוס ..
לא סובבה את ראשה לאחור .


חלפו שנים רבות ..
ומדי ערב היא אל חוף הים הקרוב לביתה פוסעת ,בשעת דמדומים ..
יושבת לה על קו המים ,מקשיבה לשאון הגלים ..ולפעמים כך נדמה לה היא שומעת לחישה שעולה מן הים ...
"אל תשכחי שאת דולפינה "...והיא יודעת , לחופש נולדה ..
ירוק העיניים העניק לה מתנה קסומה ..שאותה תישא בליבה .

בלילה כשחזרה מן הים ..על פיסת נייר שלעולם לא תשלח היא כתבה מילה אחת

תודה .



~~~~~~~~~


"..על החול החם הנושק לים

כף רגלה קטנה לא תשוב לשם

היא פוסעת שקטה

צעדה לבדה בלי מילים

אל המים בעצב

הגלים כיסו את פניה כחולים

מלח וקצף "....