פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מוקדש ל.........,

הודעה מהבהבת מתגרה , נראה אם תצליחי?
קבענו תיאמנו ונפגשנו.
מגיעה חדורת רוח קרב, אני אראה , אני אוכיח,
לדולי לא מדברים כך!

מתחילים, יותר נכון , אני מתחילה.
ללא שהיות , ללא המתנה , ללא הכנה , ללא חימום.
כך אמרו לי, אני אראה כבר "מי פה הבוס"?.

קשירה הדוקה , ללא רחמים , ללא התחשבות ,
בכוונה שינעץ בבשר העדין, שישאיר סימנים , שיחרת שיכאיב.
רואה את הסימנים ומתמוגגת מהנאה.
שומעת את גניחת הכאב והאנקה העצורה , ונהנית.

השוט מונף , שוב ושוב , שתי וערב, מפספס ומנמר את העכוז העדין.
מצליפה בקצב אחיד , ושומעת את הספירה כמו מתוך ערפל.

מטפטפת שעווה , מסמנת את השדיים את הכוס,
מגלגלת את קוביות הקרח הלוך ושוב , על העור המתוח , הדווי והמאדים.
ושומעת "מספיק לך כלבה? רוצה עוד שרמוטה? טוב לזנזונת הקטנה?
ומגלה בפתיעה שזהו קולי , קול לא מוכר ,
האם זו אני ?
כך אני נשמעת ?

מפסקת את הרגלים בגסות , מחדירה מפנים ומאחור ללא שימון ללא ריכוך , ללא משחה.
ושוב שומעת את הקול הזר , "זה מה שרצית חתיכת כלבה , קיבלת!"

מוציאה את המחטים , ומחפשת בעין בוחנת היכן להחדיר , קטע של עור שנשאר ללא פצע וחבורה.
נחרדת , אין!
הכל חבול, אדום, צורב , בשלל צבעים צהוב, סגול , אדום , כחול.

קוטעת בבת אחת , מתנערת בכוח מדום ספייס שהחל לאפוף. יוצאת מהשגעון העמוק.
מתירה את החבלים, מחבקת , עוטפת לזרועותי את הגופה הרוטטת.
מלטפת את השיערהרך והשופע.

ושומעת: "תודה לך מלכתי"
לא עניתי , נישקתי לפרידה , תמכתי והובלתי עד לפתח הבית. ווידאתי שהכל כשורה .
לא עניתי , לא אמרתי דבר , לא הגבתי.

עכשיו לך אומרת ....סליחה!