פינת הפנאי - מתחת לחגורה

עבד כי ימלוך

מכירים את המושג "עבד כי ימלוך" ?
משמעותו אדם שפתאום הופקדו בידיו סמכויות וכוח בלתי צפוי , והוא משתמש בו ולאו דווקא בדרך הנכונה, אלא בדרך שמטרתה להעיד ש" אני הוא הכל יכול" , אנשים כאלה הם מסוכנים , לא נעימים ובמקרים רבים גם דוחים.
עכשיו קחו אחד כזה , שהוא בעצם עבד , ממש עבד , על פי ההגדרה הבדסמית,
ויותר מזה קחו אחד כזה שהוא אף היה עבד , עבד ממורמר מתוסכל , שבדרך פלאים אף יצא לו להיות הבוס של מלכתו לשעבר, ותתארו לכם איזו ביצת שופכים מתחוללת פה, איזו מלחמת עולם שלישית עשויה לפרוץ.
על מקרה שכזה אספר לכם ,
במציאות הקודרת של מדינתנו הצנועה , קשים הם חייה של סטודנטית , רבים מהסטודנטים מושכים את לימודיהם שנים רבות , מכיוון שעליהם לעבוד וללמוד, ורוב העבודות שמספקות שכר לקצת יותר משוקו ולחמניה הן בשעות הבוקר ,
אך , כאלה שמעונינים להתחיל וללמוד ולסיים כאשר שערותיהם עדיין על ראשם , ובפיהם עדיין רוב השיניים , כלומר לקחת שנת לימודים בבוקר , נאלצים להסתפק בעבודות לסטודנטים בשעות הערב , ואלו הן עבודות רעב, שמנצלות את עצם היותך חייב לעבוד בשעות שכאלו , ומעניקות משהו כמו גרעינים לשבת.
התמזל מזלי ומצאתי עבודה מעולה , אחת שלא מצריכה ראש גדול , דהיינו שאיפשרה לי לסיים במהירות את עבודות התיוק , שמיוק , ביול וכל יתר הבולשיט שהשאירו לי בשעות הערב , ולהתפנות לדברים החשובים , להתכונן לבחינות ,להכין עבודות , לחרוש על הטלפון , לגלוש באתרים נחמדים (דאגתי מראש לנטרל את הרשת ) ואפילו שכר הוגן , בקיצור , אחלה של עבודה.

אומרים שכל הדברים הטובים , סופם להיגמר באיזשהו שלב , פיללתי שעבודה זו תימשך לפחות עוד שנה אחת , שנה אחרונה ללימודים ,
נהניתי מהשקט , מהמשרדים המרווחים, אפילו התחבורה לשם היתה נוחה , והעבודה שממש לא הצריכה ראש גדול , אפילו לא מעייפת , איפשרה לי גם לצאת בשעה 23:00 ולהתחיל לחגוג.
שעות העבודה היו משעה 17:00 עד השעה 23:00. בדרך כלל כשהגעתי לשם לא פגשתי נפש חיה , השאירו לי רשימת מטלות , שאותן הייתי מסיימת במהירות , ופונה לכיף האמיתי.
יום חורף סגרירי , שטופת גשם , מגיעה עם התיק הענק , תיכננתי לסיים קצת עבודות סמסטר , דבר ראשון נכנסת למטבח , ולפי מיטב מסורת חברות ההיטק , מטבח מרווח עם כל השכלולים, מכונת קפה חדישה,
מארגנת לי ספל קפה חם ומהביל., בדרך נוטלת את רשימת המטלות , פונה למשרדון שהוקצה לי , מעיפה מבט , לא נורא , רשימה קטנה , המ... משהו כמו שעתיים וחצי מסיימת הכל. נהדר , משאיר לי בערך 3 שעות לעבודות שלי.
אלומת אור שבוקעת מתחת לדלת הקיצונית בסוף המסדרון , צדה את תשומת ליבי , אחת מההוראות שקיבלתי היתה כי בסוף היום להקפיד על אורות ומזגן מכובים.
כנראה ששכחו , מנחיתה את כל המטען חורג שנשאתי עימי על השולחן , ופונה לאותה דלת.

ביד אחת כוס קפה , ביד השניה בייגלה , דוחפת במרפק את הדלת, מרימה את היד לכיוון המתג, ו........אופס, נעצרת, מולי ליד השולחן המפואר , המשרד הגדול ביותר בקומה , יושב...לא אחר מאשר ...
קיבינמט , דווקא אותו , אני צריכה למצוא פה , לקח לי חודש להפטר ממנו , ועכשיו דווקא במשכן הבטוח והנינוח למצוא אותו , חרא של מזל .
מרים את הראש, חיוך הכרות מתפשט על פניו הזחוחות,
"דולי"
"אהלן" מפטירה במהירות , מסובבת את גבי פונה לעומת המשרדון .
"רגע , מה המהירות הזו ....בחיים לא הייתי מאמין , "
"נו, יש הפתעות בחיים , קורה ...." נזכרת בנימוסי , ובעובדה הפחות נעימה שבוודאי אחד הבוסים הגדולים פה . "סורי , יש לי משהו לסיים , נדבר אחר כך ...ביי"
טוב , ברור ומובן מאליו שכבר לא התפניתי לעבודות הסמסטר , חתיכת קרציה שכמותו , בכל הזדמנות חיפש תואנה לעבור לידי , להכנס לשאול לשלומי , האם המזגן מספיק? מעונינת בקפה ? ועוד כל מיני בולשיט שכאלה.
כבר מזמן הייתי מחפפת את העלוקה , אלמלא העובדה המצערת ש....חשבון הבנק שלי זקוק למשכורת , וכמו שנשבעתי לעצמי שאף אחד לא יממן לי את שכר הלימוד, מזלי שמחצית מהשכר מומנה ע"י מלגה למצטיינים. אך גם המחצית היוותה סכום לא מבוטל .
לכן , הגבתי בנימוס, ואפילו הגנבתי חיוך לניסיונות העלובים שלו.
כבר שכחתי מהערבים הבודדים שלי , ידעתי שמרגע שאכנס ועד שאצא , אמצא את דמותו שם . גם רשימת המטלות כבר לא המתינה לי כתמיד, אלא הובאה אלי על ידו , עם כוס קפה , מאפירה וסיגריה מוצתת.
יכל להיות נחמד, אלמלא הדמות הפאתתית , שמתחה את עצבי , עד לרגע ההתפרצות הבלתי נמנע .
באחת הפעמים , בהם נשא אלי את כוס הקפה והקראסון החמים, נשען על שולחני , הביט בעיני האש פאפי, והביע תחינה
"שמא....ניתן לחזור לאותה תקופה בלתי נשכחת ..."
"דייייייי, מספיק , היה עבר ונגמר , לא יחזור יותר , ברור!"
כרע ברך , פשט את ידיו למעלה,
"הייתי סאב לא רע , אעשה הכל...אשתפר...רק הזדמנות ,,,,בבקשה "
בתקיפות נחרצת
"לא!"
"מה לא ברור?!"
זהו, הסתיימו חיי הטובים , השתדל להמאיס עלי את השהות הנעימה ,
רשימת המטלות הפכה לשניים שלושה דפים עמוסים, כאילו חיפש לי מטלות מתחת לאדמה , ומשימות מאוסות , אבל אין ברירה , צריכה את העבודה המסריחה הזו , לפחות עד לסוף השנה , חרא של תקופה לחפש עבודה חדשה , אבטלה גואה בחוץ , צריכה למשוך עוד ארבעה חודשים , אסיים את הבחינות , אקבל את הדיפלומה , אתחיל לחגוג.
כאילו חש בכך ,ובשעון החול האוזל , ניסה כמיטב יכולתו , מעבר למטלות הגואות , יצאה הוראה חדשה ,
בן זונה מסריח, הגעתי לעבודה והמתין לי מכתב של גזירות ואיסורים כגון:
אין לגלוש באינטרנט,
אין להתקשר שיחות פרטיות במסגרת העבודה ,
איחור ינוכה מהשכר,
והחמור מכל........אין לעשן במשרד.
בן זונה , זבל,
ומי מגיש לי את המכתב עם חיוך מאוזן לאוזן ?
בינגו!
חתיכת טינופת קטנה , עוד מעיז לחייך , המושג "עבד כי ימלוך" נברא עבורו,
טוב, עברנו דברים קשים יותר, בסך הכל קורצתי מחומר די קשוח , לא אתן לחרא קטן שימאיס עלי את החיים.
ומרגע זה , הוסרו הכפפות.
החיוך המנומס והאדיב שלי , פינה מקומו לתנועת ראש מנומסת ,
ברכת הערב טוב נענתה מצידי , במלמול חסר משמעות.
הללויה , טבלת היאוש שלי , החלה להתקצר , עוד קצת...
מגיעה לעבודה, עייפה מיום מזופת, הרצאות מעצבנות, ועיגולים של חוסר שינה מסביב לעיניים, כבר חלפו הזמנים בהם יכולתי להתכונן בעבודה, מרוטת עצבים מלילות של חוסר שינה .
נכנסת, וכמובן .......הדלת בסוף המסדרון פתוחה . ממתין לי .
ניגשת למשרדון, מרימה את ראשי , נוטלת מידיו את רשימת המטלות , ללא אומר ודברים, מעבירה מבט ,
באלוהים ...פשוט להמציא משימות, 3 קלסרים עבים ממתינים לי , והמשימה לשנות את התיוק ,
ברררר....כמה ששונאת תיוק , ועוד ברור שמטלה זו הומצאה ספיישל עבורי .
מתחילה , מהמהמת לעצמי , מחייכת כבלי משים.
שוכחת מקיומו העלוב. עד....
נוחתת על שולחני ערימת מכתבים, אותם קיפלתי הידקתי והכנסתי למעטפות לפני שליחה. מכתב אחד פתוח ,
"סיכת השדכן , אמורה להיות ישרה בדיוק בצד הימני של המכתב, נא לפתוח ולסדר מהתחלה...."
מסך שחור אפף אותי , מעולם לא התיימרתי להיות בעלת סבלנות , וידועה בפתיל הקצר שלי , וזהו.. הוגדשה הסאה.
מעיפה את ערימת המכתבים מהשולחן, נעמדת בבת אחת.
"ארצה, שק צואה!"
צנח על ארבע ,
מתקרבת לעברו ,
בועטת במלוא כוחי היישר במפשעתו ,
"חרא מחורבן , זבל מסריח"
מתבוננת בו היטב, בגופה הפרושה לרגלי על השטיח המפואר.
זיכרון חודשיים ימים תמימים מבליח בקרבי.
בועטת שוב במלוא כוחי , שומעת את אנחת הכאב , ומתמוגגת.
רואה אותו מתפתל , תופס את אשכיו , נאנק מכאבים.
מתכופפת , שולפת מהתיק חבלי קשירה , (חבלים ושוקר הינם ציוד חובה אצלי).
מושכת את מכנסיו בתלישה אחת , את תחתוניו, את החולצה גופייה .
מהדקת את החבל סביב ידיו, מעבירה מאחורי הגב, ומפתלת סביב האשכים.
מבצעת לולאה כפולה מסביב לכל רגל ומצמידה לידיים.
מושיבה על הכיסא מולי , קשור ועקוד כולו.
עיניו משתוללות , ופיו פעור בניסיון להוציא מילה.
סוטרת בחוזקה על פניו, הלוך ושוב , נהנית מצליל המכה היבשה .
נוטלת צלוטיפ מהשולחן, מהדקת לפה בחוזקה .
מחייכת חיוך קטן , מלטפת את פניו , רואה איך השלווה חוזרת אליו אט אט , מחבקת את כתפיו , מרגישה את גופו נרגע .
מרימה את ידי , ומנחיתה סטירה עזה בכף יד פרושה.
חשה את הרתיעה.
מתכופפת , בוחנת את האדמומית שפושה לאט , מעבירה אצבע על הסימן שהתאווה, מעבירה ברכות בעדינות , מרימה שוב את היד, וטראאאאאאאאאח מורידה בבת אחת.
סובבת מסביב לכיסא , ניצבת מאחורי גבו, לא יכול לראות אותי , מרגישה את הפחד ואת האימה באוויר , מחייכת , ומלטפת את השיער, מעבירה בעדינות ברעמת התלתלים הסבוכה , לופתת קווצת שיער ומושכת בחוזקה, באלימות ובגסות.
חשה בקווצת שיער שנותרה בידי , פותחת את כף היד , ומניחה לשיער לנשור מעדנות על השטיח המפואר, מחר המנקה תתהה מאיפה זה הגיע לפה? מחייכת לעצמי.
משלימה את הסיבוב , ניצבת מולו , מתבוננת במבט שקט, ועם חיוך איטי שלא מגיע לזוויות העין .
נוטלת את רשימת האיסורים.
מתבוננת , מעבירה מול עיניו.
מדליקה סיגריה , נושפת את העשן בפניו, רואה את הדמעות גואות , מניחה לאפר לצנוח על השטיח,
(שיהיה למנקה עוד חומר למחשבה).
ואיזה באסה, אין מאפירה, נאלצתי להוציא בעקבות האיסורים.
מה עושים?
מקרבת את הקצה הלוהט והחם לפיטמה הימנית , מריחה את השיער החרוך , מצמידה ומכבה , תוך סיבוב
הבדל .בזווית ישרה .
מריחה בתאווה את העור החרוך, בוחנת את הצלקת האדומה שמתאווה לאיטה.
ניגשת למטבח, מביאה את תיבת העזרה ראשונה, בוחנת את תכולתה , כמו כל חברת הייטק המכבדת את עצמה , מצויידת וגדושה בכל הנחוץ.
שולפת פד גזה , מטפטפת מעט פולידין, ומצמידה לפיטמה. נוטלת פלסטר ומצמידה, מרימה את הסנטר הרכון, שואלת ברכות.
"הכל בסדר? "
רואה את המבט המצועף ,
מלטפת את הכתפיים, מחבקת לעידוד, נושקת למצח.
מרטיבה פד גזה במעט מים, מצמידה לצלוטיפ, על מנת שלא יכאב כאשר אוריד, מורידה לאט לאט , מוודאת שלא יכאב,
נסוגה לאחור , מדליקה סיגריה שניה , מכינה כוס קפה משובח נעמדת מולו ,
"רוצה?"
הנהון קטן בלתי מורגש.
מרכינה את הראש לאחור ויוצקת מעט , על מנת שלא ייחנק חלילה, עוד קצת , טיפטוף קלוש.
מניחה את הספל על השולחן, רואה את ההבעה המעונה , ואת העיניים המביטות בהערצה .
"תודה , מלכה!"
"בבקשה "
ומצמידה את הסיגריה לפיטמה השנייה, ריח חריף של חריכה מתפשט באוויר.
נוטלת פד גזה , מורחת בפולידין, ומצמידה לפיטמה.
"הכל בסדר?"
מביטה מטה , מבחינה בבליטה מוצקה , שצומחת מבין שערות המפשעה. שולחת יד , ממששת , מחייכת חיוך קטן.חופנת את האשכים בידי. מרגישה את הגודל, את הנפיחות ואת המוצקות.
נעמדת ממול הכיסא,
"טוב..........אה?!"
מהדקת את היד סביב הביצים הנפוחות.
"אייייייייי איייייייההההה, כואב........."
"באמת? כואב..........?"
פורצת בצחוק לראשונה במשך כל הערב,
חחחחחחח
"מה באמת כואב?"
"עוד מעט תחוש בכאב, ואז תדע מה זה כאב אמיתי ......"
מתבוננת מטה, מהרהרת מעט . נוטלת את השדכן המשרדי בידי, שדכן כבד, שקיללתי לא מעט , ובמיוחד בעת משימת הידוק המכתבים. מחזיקה מטלטלת מעלה מטה.
מחייכת חיוך קטן , פותחת אותו למלוא אורכו, מוודאת שיש בתוכו סיכות....., סוגרת בחזרה , ופותחת כאשר זרועות השדכן מוכנות לנעיצה.
מצמידה לחזה, בדיוק מתחת לפיטמה החבושה, מהדקת ומשחררת סיכה,
"איייייייייייייייייייייי"
מרימה , מתבוננת בעיון , מצמידה בדיוק מתחת לפיטמה השנייה . מהדקת ומשחררת סיכה נוספת.
"איייייייי................אדום!"
מתרחקת , מתבוננת , מתקרבת , מלטפת את המצח , מוחה את הזיעה הנוטפת, בודקת את הדופק.
מצמידה את השדכן , ומתווה סיכה נוספת בדיוק באמצע בין שתי הסיכות הקודמות.
"אייייייייייי...............די, לא יכול יותר........"

להשלמת קו ישר בין הפטמות , היה צורך בחמש סיכות.