פינת הפנאי - מתחת לחגורה

אתמול בלילה , התחיל מעין ויכוח, מיני ויכוח .
התחיל מהצהריים וגלש לערב.
נגמר בלילה ...מעניין איך:)....
מנסה לחשוב , למה ?
אף פעם לא היתה לי בעייה לקטוע , לגמור ..
מעולם לא היססתי ..
ובחיים לא היה לי ויכוח שאחריו היה המשך...
בדרך כלל , ויכוח...ואז מגיע המשפט המפורסם והידוע..."ופה נפרדות דרכינו...."
אז מה קורה פה?
למה הרכות הפתאומית הזו שלי...
מה מתחילה להתרכך..?
מלכת הסאדו...מתרככת?
הקשוחה מכולם ....
זו שצוחקת בהנאה למראה ישבן צרוב ואדום.
זו שמתמוגגת מאושר למשמע צווחות כאב,
הבעות יסורים מביאות אותה לאורגזמה...
זו , שמתגאה כי....החטיפה 200 הצלפות בקיין...ולא פסקה
זו, שמחדירה כלים אימתניים באורך 25 , 30 והיד נטוייה..
זו , שדוקרת ותופרת...
ומחייכת חיוך רע ושטני ...כשמבחינה בדמעות זולגות...
צוחקת במלוא פה , מגחכת ולועגת...
מנסה להשוות לעומת אחרים...
עדיין ממשיכה בסשנים רבי תאווה , רבי משתתפים,
חודרת מזיינת דופקת עד העצם...
לא מהססת , לא מרחמת ,לא חומלת ולא חסה...
גם עליו, גם אותו מטעימה ...מנחיתה במלוא העוז...

ההבדל שבסוף....מגיע חיבוק!