פינת הפנאי - מתחת לחגורה

היום כשהדגמתי לאחד העובדים איך בדיוק רוצה את הכיסוי הסופי.
אוחזת בידית הפטיש. ביד השניה אוחזת במסר הפלדה . בבת אחת צפו ועלו בי געגועים. געגועים וזיכרונות נשכחים. הבליחה דמות ארוכה, מתוחה למלוא אורכה. בולטת מבין הצללים. נרות מטילים אור זהוב וכסוף . קרנים מטיילות חרש עוברות על תווית הגוף, מקצה הקודקוד ועד לכפות הרגליים. עיניים עזות מבט מביטות ישר קדימה , ללא פחד ללא חשש.
שואלת ברכות : "מוכן ?"
נענית חרישית אך צלול "אכן גבירתי , מוכן!"
ניצב זקוף ונאה עד לכאב, צללית לבנה בוהקת . ידיים פרושות קשורות לקרוס. רגליים פשוקות אזוקות .
ניגשת בלאט, מרימה את הסנטר ...נועצת מבט...
"עדיין לא מאוחר ...לא אכעס...משוכנע?"
"כן.."
חשה את החיה שבי מנתרת , פורשת כנפיים...שועטת קדימה...
מצמידה יד אחת לכף ידו מהדקת לקיר שמאחור , ביד השניה אוחזת את אקדח המסמרים.
מעבירה אצבע על כף היד, מחפשת את הנקודה בה אין התחברות גידים . ו.........יורה.
שומעת את המסמר ניתז , ננעץ בחוזקה...מפלח בשר ..
שומעת אנחה , גניחה , צעקה , זעקה....
מביטה מהופנטת , כף היד רתוקה...אין דם , אין טפטוף ...פנים מבהיקות בלובנן, עיניים נוצצות .
מעבירה יד רכה על המצח , חזה...יורדת מטה...מחבקת את הכתפיים האיתנות...
מעריכה , מעריצה עד לבלי די.
נושקת לשפתיים , נושכת בחוזקה...יונקת את הדם החוצה. טועמת מלקקת בתאווה .
בודקת בחשאי את הדופק ,
"נמשיך..?"
"כן " חרישי , שקט ובטוח. "נמשיך".
החיה משתוללת , בועטת , מוכה סנוורים דוהרת קדימה...מסך אדום , שחור....
"נעשה זאת מעט שונה ..."
מצמידה את היד השנייה , בוחרת את הנקודה המתאימה ..
שומעת את זמזום המקדחה !.