פינת הפנאי - מתחת לחגורה

יום שישי בעבודה , הוא יום דיי שקט , די נינוח....טפו ...טפו...
אין הרבה עובדים, בדרך כלל רק החיוניים, ולעבודות דחופות שלא ניתן לדחות.
הדבר הנחמד ביותר בימי שישי , מעבר לניקוי שולחן..שזהו למעשה היום שהכי הרבה ניתן להספיק בו, זהו גם יום שאפשר להכיר את יתר העובדים, במשך כל השבוע אין זמן , כל הזמן עסוקים , טרודים, ריצות מפה עד הודעה חדשה , ועד שמוציאה ג'ק רובינזון מהפה...היום כבר נגמר .
יום שישי שהוא רגוע יותר , הדבר הנחמד ביותר בו...הוא להכיר פן שונה , פן נוסף של העובדים.
ולמה כל ההקדמה הזו? , עובד איתי אדם מקסים . בדרך כלל עסוק ורץ בדיוק כמוני , אך שוררת ביננו הבנה . אני עוצמת עין מדברים שניתן להתעלם, וכאשר צריכה משהו שנחשב לבלתי אפשרי מבחינת לו"ז...הוא מוריד את השמים...אל תשאלו אותי איך...אבל מצליח.
היום היה מעט אחר, ידעתי שאתמול היה לו טקס חנוכת מרכז תרבות על שם הבן שנפל לפני שנה, שיתף אותי בכל...אלופים מצה"ל שאמורים להגיע , כיבוד ממש הכל..
חתיכת הפקה היתה , והיה מאוד מאוד מוצלח.
שאלתי איך היה ?
הדבר שריגש את האדם הקשוח הזה . כשמת הבן לא הזיל דמעה בפומבי, גם לא עם המשפחה , תמיד לבד ביחד עם עצמו.
היום הזיל דמעה לידי , ואמר "סוף סוף...אשתי יצאה מהבית , אחרי שנה שלא יצאה,היה שווה הכל לראות חיוך על פניה...כשהכירה את הילדים שלהם היא תתן עזרה בהכנת שיעורי בית "