פינת הפנאי - מתחת לחגורה

לפעמים אני אפילו מדהימה את עצמי ברוע לב שלי .
קורה שמתבוננת פנימה ...ושואלת בתמיהה.
מה זו אני ?
מודעת לכך שכאשר הכעס משתלט עלי...אז המסך האדום מציף אותי ,
יודעת שברגע שהחימה תוקפת אותי....נוסקת לגבהים.
על מעללי כבר יש סיפורים רבים,
וכבר שמעתי על כאלה שפוחדים וחוששים להתקרב אלי.
כושר ההמצאה השטני שלי ....כבר הגיע לממדים מפחידים,
מעולם לא חששתי להביט באמת,
וקיבינימט ...מודה עכשיו קבל עם ועידה ...נכון , אני דומית מסוכנת!
פצעתי , חתכתי , אנסתי , חישמלתי , תפרתי , מיסמרתי , הצלפתי עד זוב דם,
ראיתי פרצופים נאנקים וחייכתי ,
שמעתי גניחות וזעקות ו...צהלתי.
תמיד עם חיוך קטן ,
החיוך המפורסם שלא מגיע לעיניים.
אבל משום מה ,
היום משהו מעט ...זז ,
משהו מתנועע שם בפנים עמוק ,
ביצעתי מעשים מחרידים,
את רובם לא חושפת ...
לא כי מתביישת , מעולם לא התביישתי במעשי...
לא מספרת , כי לא רוצה שיידעו עד כמה ...
ויש דברים שהשתיקה יפה להם..
אני כזו , יש לי את זה בדם , באופי...נולדתי כך.
יש לי 2 סאבים וותיקים שמלווים אותי תקופה ארוכה ומעריצים אותי ,
ואלוהים , עדי....שאינני מבינה אותם.
שפחונת מדהימה שנמצאת איתי גם כן תקופה ארוכה ,
ואף היא אוהבת , כן אוהבת אותי.
ויש לי בונבון מתוק...שפשוט מתעללת בו ,
קורעת את גופו ואת נשמתו ,
אוהבת אותו...והורגת אותו .
מחסלת אותו ...לאט ובטוח...
חושבת שלטובתו ...עדיף שאעזוב אותו .
חסה עליו.
לא יודעת עוד לאן אגיע במעשי...

היום אני כועסת על עצמי ...