פינת הפנאי - מתחת לחגורה

כל כך מכירה את עצמי , וכמה שמכירה את עצמי פוחדת ממני.
יודעת שכשנכנסת למצב הזה ...אז זה פשוט מסוכן,
רואה מסך אדום מול העיניים.
זעם וחימה מערפלים את חושי.
קשה לי להתמודד עם הכעס שלי.
והאמת...גם לא רוצה להתמודד..
נותנת לו שיציף אותי ,
יאפוף אותי ..לטבוע בחימה ובכעס המפעפע.
הדבר היחיד שעוזר לי לצאת מהמצב הזה
הוא סשן...
"סשן של דולי "
סשן חזק , ברוטאלי , גס.
סשן שקורעת בחוזקה , ללא התחשבות ללא רחמים..
סשן ששומעת את הזעקות ו....מרימה את הראש גבוה באוויר
ומחייכת את החיוך המפורסם,
החיוך שלא מגיע לעיניים..
היום ...אני מרחמת עליו...
התקשרתי בחמת זעם...פקדתי עליו להתייצב
במקום הקבוע..
לא אמרתי שעה ,
אמרתי ...תמתין עד שאגיע...
עומדת לצאת...
מנסה להילחם בכעס ..
לא מצליחה..
מישהו עומד לסבול ובגדול...
מישהו עתיד לשלם..
ומשום מה אין בליבי רחמים כלל וכלל...