אין מה לעשות , כל אדם כשחוזר לכסא הלימודים ,
מתנהג כתלמיד...
ממש לא משנה הגיל שלו ,
מבחינה בכך לעיתים קרובות.
במסגרת תפקידי , מעבירה הדרכה לכל עובד מיד עם הכנסו לעבודה.
זו הרצאה שכוללת בתוכה כללי בטיחות ,
מה לעשות , ומה לא לעשות ,
ציוד מגן אישי ,
תלבושת,
אביזרי עזר
כלי עבודה ועוד...
חוק ובל יעבור , תמיד כשנכנס איזה "מאצו" גברי למשרד.
מסתכל , מעט תמה...
מה לזו ...ול...(לא יכולה לפרט )...מה היא בכלל מבינה..בכל זה ?
חיוך ציני מתפשט תמיד על פרצופם.
ובמיוחד שלא נראית שייכת לתחום ...
מובן שמיד מעמידה במקום,
מבט תקיף...וכשמתחילה בסדרת ההוראות...
רואה (וחייבת לציין שבהנאה רבה) איך המבט הופך להערכה..
"וואלה היא מבינה "
אבל ...מבט מעריך או לא מעריך...
ברור שזה עולה ביוקר ,
מבט קר ..תקיף ...לא מתפשר בכלל..
והכי נהנית בסוף לשאול...
"הכל ברור ? שאלות נוספות ?....לא! סבבה לעבודה ..בהצלחה "
ולראותם יוצאים עם מבט מעריך ומכבד ...
לפני 18 שנים. 24 באוקטובר 2006 בשעה 12:17