חוזרת עכשיו מחדר האוכל. לא יכולתי לאכול כמעט כלום. מולי ישב חייל צעיר , מעריכה כ-20 או אפילו פחות. והוא העמיס לו על הצלחת הרים של אוכל. אין לי בעייה עם כמות של אוכל ונהנית לראות גבר עם תיאבון בריא. אבל ברגע שהאוכל מאבד כל צורה ...זה הופך להיות מגעיל.
מרוב העמסה כבר אי אפשר היה לראות מה יש לו בצלחת. הכל התערבב ביחד, נהיה מן עיסה צמיגית ומגעילה . הר של אורז, ועליו הר של גרגירי חומוס, והכל טובע בפסטה. ומתחת מציץ השניצל .
בצלחת הסלטים בכלל....פיכס....כרוב, עגבניות עם בצל, פלפל כבוש, גזר , ומעל לכולם טחינה.
בחיים אני לא נוהגת להתערב או להעיר למישהו על צורת האכילה , הפעם לא התאפקתי. רואה בחור צעיר שפשוט הורס את עצמו במו ידיו .
שאלתי אותו ..."תגיד...אתה נהנה מהאוכל בכלל? אתה מזהה מה יש לך בצלחת ?"
נשא מבט מבויש. והודה ...."לא"
"אז למה , קיבינמט אתה עושה את זה ? בחור צעיר ועוד מספר שנים תיקלע לבעיה רצינית...לא שעכשיו אין לך עודפים."
הרצאה של 10 דקות , עזרה...וויתר על העוגה אכל קיווי .וגם השאיר חצי מההר בצלחת.
ליוה אותי לקראון וסיפר לי מעט על איך ולמה וכיצד הגיע לזה .
נראה לי שההרצאה הועילה לו , מקווה בכל אופן ...
לפני 17 שנים. 7 בינואר 2007 בשעה 11:16
