פינת הפנאי - מתחת לחגורה

האנשים שצועדים בחדרי ליבי


יש איש אחד שצועד לידי..
לא רחוק ממני לא כזה קרוב
נמצא שם במרחק קריאה צ..................
(צעקה, חצי צעקה והוא כבר שם)
לא יודעת מה להחליט לגביו
לעיתים אני חושבת שהכי טוב אם
לא היה צועד לידי אם היה פשוט
צועד כמה צעדים לפני ונעלם
לעיתים אני שמחה שהוא שם
צועד לידי - מחייך אלי
מחזיק לי את היד בחוזקה
נותן לי את כל הזמן שבעולם
(לא לוקח שום דבר בתמורה)
אפשר שאגיד לו מה שארצה
הוא לא יפגע (הוא מחזיר לי באותה דרך)
כך זה ביננו
ביני ובין האיש שצועד לצידי..

ויש עוד איש אחד שצועד לידי
אבל הוא לא כזה שקוף
אפשר לראות אותו אפשר גם להרגיש אותו
הוא ברור בהיר
אבל כבר זמן רב איני רואה אותו
רואה מעבר אליו
מנסה בכל כוחי לצמצם פערים בצעידה
לפעמים הצעדים שלי נראים כאלו קטנים
לעומת שלו
ולי כל כך קשה לצמצם פערים
ככה זה עם צעדים...
לפעמים קשה להשלים
לא משנה עד כמה מנסים..

יש איש נוסף שצועד אחרי
כמו מרגל רק שהוא מהסוג הטוב
בכל פניה בחיי הוא היה שם
בכל פינה הוא חיכה
אף פעם לא ביקר לא שפט
אף פעם לא כעס
הוא הכי אוהב אותי בעולם
גם אמר לי את זה כל כך הרבה פעמים
התרגלתי אליו לזה שצועד אחרי
יודעת שהוא תמיד שם בשבילי
לא משנה מה אעשה הוא אחרי

ויש עוד צועד אחד לפחות - ההוא שצועד הישר לתוך נשמתי
ההוא שצועד ומבין אותי כמעט הכי הכי..

אז בסה"כ 3 אנשים צועדים להם איתי -
אחד שקוף, אחד מורגש, ואחד חצי חצי
וזה בלי לספור את הצועד הרביעי..