שיחה שהתקיימה בין הבת האהובה לחברתה.......:))
"מצאתי!" היא פורצת לביתי כמו רוח סערה. ועוד איזה סערה..
"עם ההתקף לב שכמעט עשית לי אני מקווה שמצאת משהו בשווי מיליון דולר לפחות!" רוטנת הבת לעבר החברה הזו שלה.
"הרבה יותר!" היא כולה מחוייכת "הרבה יותר!"
""אממ..כבר אמרתי לך שאת החברה הכי טובה שלי?" אני מחוייכת פתאום גם כן.
"מצאתי את האור! את האור!"
"אממ..מתג חשמל זה כל הסיפור?אמרת יותר ממיליון. זה שווה אולי שקל וח.."
"אולי תפסיקי כבר?!" תורה לרטון עכשיו. "אני חוזרת בתשובה..אני חוזרת להחזיר אליי את נשמתי האבודה..את.."
"טוב. מי את ומה עשית עם החברה ה..טובה שלי?". (ה"הכי" היה מיותר פה כבר).
"את לא מבינה. מצאתי את עצמי. אני כל כך מאושרת. כל כך מסופקת. כל כך שלמה. אני לא מבינה איך לא גיליתי את עצמי שם מזמן..זה האושר בהתגלמותו. הטוהר הכי עצום שקיים..העומק. התובנה. האמונה האדירה הזו. זה פשוט..עילאי!"
"שאני אקום לנשק מזוזה?"
"מה?"
"לא יודעת. פתאום אני מרגישה צורך לעשות משהו דתי כזה עבורך.."
"נו! ידעתי שלא תביני! זה אתם..החילוניים הכופרים האלה אוכלי לחם בפסח,אוכלי חזיר ביום כיפור, אוכלי.."
"לפחות לא אוכלי חינם..אהמ..אהמ.."
"טוב. אני צריכה ללכת. יש לי שיעור חשוב עכשיו..שיהיה יום טוב בעזרת השם.
"ורק בעזרתו."
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -יום למחרת- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"היי.."
"שלום צדיקה שלי"
"אל תיקראי לי ככה! יא טינופת!"
"ככה מדברת החוזרת בתש..?"
"אני לא חוזרת לשומקןם!"
"אבל...למה...רק אתמול...
"יובל"!
"מה?"
"עם כל הכבוד לאלוהים. עם כל הכבוד לאמונה. עם כל הכבוד לאור. לאושר העילאי. לדרך החיים הטהורה והנקייה הזו.."
"כן...?"
"את ראית איזה דבה אני נראית בחצאיות!?!?"
לפני 19 שנים. 23 במאי 2005 בשעה 14:46