פינת הפנאי - מתחת לחגורה

כומר אחד נוהג ברכבו בסביבה כפרית ורואה נזירה מחכה לאוטובוס בצד הדרך.
הוא עוצר את המכונית ומציע לקחת אותה לעיירה הקרובה ביותר. הנזירה הצעירה מודה לו, שמה את המזוודות בכיסה האחורי, ועולה לצד הכומר.
מלבושיה קצת התערבלו בעת העלייה לרכב, ברכה ורגלה נשארו חשופות, ומפתות ביותר.
כאשר הכומר שם לב, בנס הצליח למנוע תאונה, אבל ביצרו לא הצליח לשלוט לגמרי ושם יד על הברך השחומה.
הנזירה מסתכלת עליו ואומרת :"אבי, זכור את פסוק 129"
הכומר מוציא את היד במהירות ומתנצל, אבל עיניו אינן חדלות מלהסתכל בחתף על העור הצעיר.
מעט לאחר מכן שוב ידו גולשת מידית ההילוכים אל ברך הנזירה. "אבי, זכור את פסוק 129" מזכירה לו הנזירה.
שוב הוא מתנצל ומוציא את היד.
הם מגיעים ליעד, היא מסתכלת עליו במבט טעון ומודה לו על ההקפצה. הכומר ממשיך בדרכו, וכאשר מגיע לביתו, ממהר לבדוק את ספר התפילות. בפסוק 129 כתוב: "המשך הלאה ותנסה, זו הדרך לתהילה"

מסקנה: מי שלא מעודכן לגבי נושאים הקשורים לעבודתו עלול להפסיד הזדמנויות גדולות.

=================================================

עירוני נסע לכפר לבלות כמה ימים וקנה מאיכר חמור ב-100 דולר. האיכר הזקן הסכים למסור את החמור למחרת. למחרת בא העירוני לקבל את הבהמה, אך זו מתה במשך הלילה.
הוא דרש את כספו בחזרה, אך הזקן כבר בזבז אותו. הוא דרש את גופת החמור, ולקח אותה איתו תחת המבט המופתע של האיכר.
לאחר חודש הם נפגשו שוב. לא התאפק האיכר ושאל לגורל גופת החמור. אמר הבחור העירוני: " עשיתי הגרלה על החמור, מכרתי 500 כרטיסים להגרלה ב-2 דולר כל אחד
והרווחתי 898 דולר מהעסקה. "אבל החמור היה מת!- אף אחד לא התלונן?" התפעל האיכר.
ענה הבחור: "כן, אבל זה היה רק הזוכה, ולו החזרתי את ה-2 דולר שלו..."

מסקנה: יש גם מקרים בהם ניתן להפוך מצב עגום להצלחה.