פינת הפנאי - מתחת לחגורה

חזרתי לפני חצי שעה . עייפה שפוכה חבל"ז. עצירה קלה במרכז, שטיפה להתרעננות. ועכשיו כמו חדשה. לפעמים פשוט מודה לאל שיש לי את היכולת לאגור נמנומים לשינה מלאה. כאשר חוטפת תנומה פה רבע שעה פה עשרים דקות. עד שמגיעה לארבע שעות. זה מספיק לי .
השעון הביולוגי שלי צורך 4 שעות. 240 דקות. וזה בדוק.
יום קשה מפרך ומסוכן כמו תמיד. עבר בשלום וזה מה שחשוב.
הכנופיה שלי היו מלאכים היום. כנראה שחשים חרטה על אתמול. השתדלו לכפר על הטמטום של אתמול. האמת שכבר אתמול סלחתי ושכחתי . אבל מעדיפה לא להראות זאת.
ניתן להם קצת להתפתל .:)
הגעתי בבוקר עם 2 תרמוסים אחד עם קפה שחור חזק מהביל. והשני עם נס קפה משובח.בורקסים , עוגיות מלוחות ומתוקות. התנפלו על זה .
עצירה קטנה בזכרון, ויציאה לדרך המוכרת .
סיימנו את הכל בסביבות אחת . בדרך חזרה. ביקשו לעצור במסעדה ששם נוהגים תמיד לחנות לאכול משהו , ולהמשיך לפיזור.
במסעדה ....הפתעה.
אחרי הארוחה , תוספות ציפס וסלטים. מגיע המלצר מתלחשים איתו. לא ממש מבינה את הסיפור . יש לנו ממילא מנהג רגיל . כל פעם מישהו אחר משלם.
המלצר מכיר את כולנו , קורא לנו בשמות הפרטיים. יודע מה כל אחד אוהב. מי אוהב קטשופ ומי מעדיף פירה במקום ציפס. או שיפודי פרגיות במקום סטיק , יודע שאני את שלי אוהבת נא , כמעט נוטף דם.
אז מה בדיוק יש להתלחש , ועוד בסוף הארוחה?.
מה התברר, הכנופיה התקשרה מהדרך וביקשה לצרף עוגה , ועליה מילה אחת "סליחה".
נגע לליבי .