לישון בלי לחלום

אני בן אדם של הפכים.

ילדה טובה כלפי חוץ, ומי יודע מה מתחולל בפנים. מנומסת לאנשים, ומקללת מחשבים (הם עושים לי צרות, מהם מביאים את זה על עצמם).
ראש גדול עם קוצים בתחת ועצלנות מצד שני. אז האם זו העצלנות שגורמת לי להיות פאסיבית? או אולי העובדה שאני מפונקת ברמות מטורפות?

גבר שילטף, יעשה נעים בגב - מסדר אותי לכל החיים, אני כמעט (רק כמעט) מוכנה לוותר על סקס בשביל זה. התכרבלות בשבילי זה יותר מאוויר לנשימה. לאחר שנים של חסך וטראומות מגברים כל טיפה של אינטימיות ופינוק נשאבים מייד. הלוואי ויכולתי להסתפק בפחות כדי להיות מרוצה, אבל מהבחינה הזו אני מעולם לא מסופקת.

אז כן, כמה שאני רוצה סקס, אני רוצה את זה - צריכה את זה. למה זה רלוונטי פה? כי אני לא יכולה להתמסר למי שאין לי רגש כלפיו, אני לא אהיה נתונה למרותו של מי שלא ידע להרעיף אהבה אח"כ.

אני מניחה, שלאחר השלמת החסכים, אני אהיה מעט יותר אקטיבית, ואולי לא. למה אני פאסיבית?