בחברה שלנו, חונכנו כי חיי אדם הם ערך עליון. אבל בעצם מדובר בנורמה, כי הרי אם היינו שייכים לשבט קניבלים, היה ערך אחר גבוה מחיי אדם.
אני חונכתי כי משפחה היא ערך עליון, כן אפילו יותר מחיי אדם. אם מישהו יאיים לפגוע במשפחתי, אני אגן עליה אילו אם מדובר בחייו. מצד אחד רובנו חושבים כך, מצד שני - במידה וזה יקרה, אני אשפט על הריגה אם לא רצח.
מישהו פעם אמר לי שאני אנרכיסטית כי הודתי בפניו, שאני לא חושבת שלחיי אדם יש בהכרח ערך עליון ויכול להיות מצב שבו למשהו אחר יש ערך גבוה יותר. ביננו, הוא אידיוט כי ההגדרה של אנרכיזם היא שונה, אבל בסופו של דבר הוא מייצג דעה של הרבה אנשים.
מה אני חושבת ששווה יותר מחיי אדם? יש כמה דברים, אבל זה לא המקום לפרט...
אני לא הקטע של 24/7, ומעבר לזה יש לי גבול: כשאני עם המשפחה שלי, ימות העולם ולא אכפת לי כי התנתקתי ממנו.
כן, כשאני עם אבא, אני לא אשים עליך...
לפני 14 שנים. 3 באוקטובר 2010 בשעה 20:10
