לפני 11 שנים. 10 באוקטובר 2013 בשעה 18:49
יגון גדול, מועקה כבדה.
ניסיון נואש לחזור לשגרה.
אומרים לי שאני אתגבר, יקח זמן רב, אבל זה יקרה.
אני לא רוצה להתקדם, לא רוצה להפסיק לכאוב, להתמודד. לא רוצה להפסיק לאהוב, לחשוב עליו בכל שניה ושניה.
מסרבת לדמיין את חיי בלעדיו.
מסתובבת עם חלל עמוק בחזה, הוא היה חלק ממני, תמיד יהיה.
אני יודעת שאתגבר, שאתקדם בחיים, אבל עדיין לא, עכשיו רוצה רק להישאר במיטה ולבכות עליו.
אין לי אנרגיות לדבר עם אף אחד, לעשות כלום.
אבל כל היום עם אנשים, צוחקים, מתכננים בילויים.
זה אמיתי?
