לפני 5 שנים. 6 בדצמבר 2018 בשעה 16:38
יושבת באוטובוס, הוא בקושי זז בגלל הפקקים.
הרגליים רטובות מהגשם.
ביד אחת המטריה שרק מרטיבה אותי יותר, ביד שניה אוחזת בתיק והשקית שלא יפלו ממני.
האוטובוס דחוס, הנהג הפעיל מזגן כי קר בחוץ - מה שרק הוסיף להרגשת החנק בפנים.
הפרצוף תקוע בנייד כדי להעביר את הזמן, במחשבות של יאוש על ההליכה וההמתנה בגשם לאוטובוס השני שעוד מצפות לי.
מרימה את הראש ביאוש כדי להבין היכן אני ועוד כמה זמן יש לי עד שאצטרך לרדת.
ואז בחלון דרך מסך של אדים וטיפות הגשם אני רואה בחלונות את החנוכיות דולקות.
פתאום בבת אחת - הלב מתחמם.
מתמלאת אהבה וציפיה להגיע הביתה להדליק את הנרות עם האהובים שלי.
אין על חנוכה!
