בין הפטיש לסדין

טוב, נתחיל מסוף החלק הקודם למי שלא עקב.
ענבר חזרה לחיי במהלך שנת ההתמחות שלי במשרד עו"ד. מאותו לילה שבו היא הגיעה לדירתי וביצעה בי את זממה (ראה חלק ב' של הסיפור), כמובן תחת הסכמתי הכנועה והמשתמעת, חיי לא חזרו להיות כפי שהיו (וגם לפני הם לא היו להיט)...

בשבועות שלאחר מכן עוד הצלחתי להגיע למשרד ואפילו הצלחתי לעבוד ולהפיק תשומות פה ושם. אולם בכל פתיחת דלת, או בכל כניסה למעלית, הלב שלי פעם בחוזקה, הבטן שלי התהפכה. כל הזמן חששתי ממפגש נוסף עם ענבר, ממפגש נוסף עם העיניים המכשפות והיופי האלילי שהספקתי להכיר מכל הזוויות.

עד שלבסוף התפטרתי. עזבתי את ההתמחות (גם ככה לא התחברתי למקצוע) ונסעתי לנפוש קצת במרכז אמריקה. הטיול הזה, כבר מתחילתו, נתן לי תחושה שמשהו טוב הולך לקרות לי. הרגשתי מעין משב רוח מרענן שדוחף אותי להתנסות בכל מיני דברים חדשים, וכמובן להכיר אנשים מכל קצוות תבל. התמזל מזלי וכמה שבועות בתוך הטיול, הכרתי בחורה ישראלית מקסימה בסאן בלאס המדהימה שבפנמה. החיבור בינינו היה ראשוני ומיידי.

מיה הייתה מה שנקרא 'גם יפה וגם אופה'. היא הייתה משוחררת, שמחת חיים, ליברלית בתפיסתה וקצת ציניקנית, והצליחה להוציא אותי קצת מהכבדות הטבועה שהייתה בי מאז ומעולם, ודאי לאחר התקופה הקשה שעברתי אחרי המפגש עם ענבר. מיה הייתה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לשקם את הביטחון שלי בעצמי, ואת האמונה שאולי בכל זאת אצליח למצוא מערכת יחסים תקינה ושלמה עם בחורה.
למעשה, הכימיה בינינו הייתה כל כך טובה, וכל כך אהבנו לבלות ביחד, שלא מיהרנו להזדיין. להיפך, טיילנו ביחד על החוף, יצאנו לטיולי שטח של יום יומיים, יצאנו למועדונים עם כל התיירים האחרים ועשינו את כל הדברים שעושה זוג. התשוקה בינינו החלה לצבור תאוצה והייתה לי הרגשה מוזרה כזו שלא הרגשתי אף פעם. התאהבתי לראשונה בחיי.

לצערי, הכסף נגמר והייתי חייב לחזור לארץ. היא נשארה לעוד שבועיים. סיכמנו שניפגש בארץ ואכן כך היה. לאחר 8 חודשים של קשר מדהים, עברנו לגור ביחד, והזמנו את כל מי שאנו מכירים לחנוכת בית (פתחנו אירוע בפייסבוק). מי שראה אותי בתחילתו של ערב חנוכת הבית, יודע כמה הייתי בעננים. כמה זה שונה כשיש מישהי שמקבלת אותך ואוהבת אותך. וזה לא שלא היו לנו בעיות. גם בסקס היו לנו בעיות. אבל תקשרנו, צחקנו, לא עשינו ביג דיל מכל דבר. וזה היה המתכון להצלחה.

בערך בשעה 21:00 ענבר נכנסה לדירה. היא ניגשה לחבק את מיה כאילו הן היו אחיות. כשראיתי את המחזה הזה, חטפתי סוג של התקף לב. הן התחבקו זו עם זו וצחקקו. לא ניתן יהיה לתאר במילים את התחושה שהרגשתי באותו הרגע, אז אני אתן לכם לדמיין. בכל מקרה ניסיתי לברוח מהדירה עד ששמעתי את מיה קוראת בשם שלי. הסתובבתי באיטיות ומיה חייכה אליי כשלצידה ענבר. ניגשתי אל שתיהן ומיה הציגה אותי לענבר. שנינו הנהנו זה לזו בנימוס מאופק. 'מה, מאיפה אתן מכירות?' שאלתי באדישות יתרה. מיה סיפרה לי שענבר היא קרובת משפחה רחוקה (בת דודה דרגה שנייה מה שנקרא). 'טוב, אז תהני מהאוכל ואני אמשיך להסתובב ולהגיד שלום', מלמלתי והמשכתי לדרכי.
קצת לפני סוף המסיבה, כשרוב החברים כבר הלכו, ראיתי את ענבר ומיה מתלחששות לצד הדלת. מיה סימנה לי לבוא. כשהתקרבתי מיה חייכה אליי. 'ענבר אמרה לי שלא כדאי לי להתחתן איתך, ואפילו לעבור לגור איתך...'. פתחתי את העיניים בתדהמה והסתכלתי לכיוון ענבר. ניסיתי שלא להסתכל לה ישר בעיניים. 'מה, למה שהיא תגיד את זה?', מלמלתי. מיה חייכה. 'היא אמרה לי שלדעתה אתה נראה טוב מדי בשביל להיות אמיתי'. הסתכלתי על ענבר וזרקתי תודה מאולצת.
ענבר הסתכלה לי בעיניים, חייכה והורידה את הראש בביישנות לא אופיינית. הפעם לא הסתכלתי לכיוון ישבנה כשהיא עזבה את הדירה. הפעם החזקתי מעמד.

אבל מהרגע שבו ראיתי את ענבר, הכל חזר אליי. הסשן בצבא, הסשן בדירה הישנה שלי.
הריח שלה, הטעם שלה, הקול שלה, השיער שלה, היופי שלה, העיניים שלה. כמו התמכרות לסם. הייתי נרקומן שלה, והייתי צריך שהיא תחזור לחיי כדי שאבין את זה. אפשר לחיות חיים שלמים ונורמליים (למרות שלא ברור לי מה זה עם כתיבת שורות אלו) בלי מימוש הפנטזיות הכמוסות שלך, אבל כשזה כבר קורה, החיים לא יכולים לחזור להיות נורמליים. תמיד היא תהיה שם להזכיר לך את זה. במיוחד כשהיא קרובת משפחה של אהבת האמת שלך.

ניסיתי. באמת שניסיתי. ניסיתי לא לחשוב על ענבר יושבת עליי בזמן הסקס עם מיה. ניסיתי לא לחשוב עליה נותנת לי להריח לה את הרגליים ואת תחתוני הביקיני שלה בזמן כל התמזמזות והתכרבלות עם מיה. ניסיתי אפילו לגרור את מיה למשחקי תפקידים ולמשחקי שליטה במיטה, והאישה המדהימה הזו זרמה איתי כמעט בהכל, כי היא פשוט אוהבת אותי. החלטתי, שלמרות החשש שהכל יפול ויתמוסס בשנייה אחת של אובדן שליטה וכניעה, עליי למסד את הקשר עם מיה.
באמת שאני מאוהב במיה, אבל ענבר.. ענבר היא פשוט לא בסקאלה של אהבה, אלא של התמכרות.

שבועיים לפני החתונה ישבנו בבית, מיה ואני, ועשינו תכנונים אחרונים. 'בא לך שאני אקפוץ להביא איזה משהו לאכול? אין לי כח לעשות משהו..'. נתתי לה נשיקה. 'סבבה, האמת שגם לי אין. תביאי משהו לא משמין מדי'. היא צחקה, שלחה לי נשיקה והלכה. לאחר 5 דקות שמעתי דפיקה בדלת. ידעתי שזו ענבר, לא יודע להסביר. ידעתי. הנחתי שזו תהיה הזדמנות מצוינת לגמור את הסיפור. 'היי, מה שלומך'? שאלתי בקרירות והזמנתי אותה להכנס. ענבר חייכה בזדוניות. 'אני מופתעת מקור הרוח שלך. איך זה שאתה עדיין לא על ארבע?'..

חלק ד' ואחרון לסדרה– יפורסם תוך 48 שעות בבלוג.

לחלק ב' וחלק א' - חפשו את החיילת הסוררת ששינתה את חיי "בפורום הבנות על הבנים"