לפני 5 חודשים. 23 בנובמבר 2023 בשעה 10:25
מה לי מזה?!
אני כאן רק בשביל הזיונים. "תגידי, את עושה סטרפאון?" הוא משפט הפתיחה החביב עלי, ולא פחות מזה משפט סיום, אם הכנות עוד שווה משהו. קצת לוקחים ת'צמם ברצינות החברים כאן, תישענו אחיםש'שלי. אבל לא נורא, ממזרים לא קטנים סה"כ. יאללה תנו לכתוב.לפני 12 שנים. 27 באפריל 2012 בשעה 18:27
עקרונית, אין בעייה בעולם הזה שאין לה פתרון תרופתי.
לפני 12 שנים. 23 באפריל 2012 בשעה 17:10
נפרדתי ממנה בחורף. ליתר דיוק בדצמבר, בתחילת עיצומו של החורף. מסוף הקיץ זה כבר היה ברור, המסה הקריטית צנחה באיטיות מכאיבה על כף החובה, ובכל זאת השתהיתי. מי האדיוט שנפרד בחורף?!
סקס כבר כמעט לא היה בצורתו ההגיונית והטבעית, נשארו רק חיכוכים זועמים של מפשעתה בברכי, אורגזמה מיכנית בואכה שינה כבדה וקשה. זה היה יכול להימתח עד עכשיו, עד סוף החורף, אלמלא לבחורה היו צריכים. נסיון נואל נוסף לזיון כהלכתו הביא לפרידה מיידית וסופית.
ובכל זאת: מי האדיוט שנפרד בחורף?!
תהליך של שגשוג רוחני ומעייני יצירה נגדעו, הוחלף פסיכיאטר, הוחלפו כדורים; שלושה חודשים ירדו לטמיון. עתה אני כאן, השמועות על מותי היו בהחלט מוגזמות. And Yet, כפי שכתב היידגר במהלך רטורי גאוני - כזה שמאפשר לך לומר דבר והיפוכו במחי פסקה בודדה:
מי האדיוט (והבור) שפותח את החזית הרוסית בחורף?!
לפני 12 שנים. 15 ביוני 2011 בשעה 19:44
לא כ"כ אוהב טיפול CBT. מצד שני, גם בז לטיפול דינמי.
אבל מאוד אוהב מכות בטוסיק, וכן פייססיטניג וסטרפאון.
עכשיו אתם מוזמנים לתייק אותי בקטגוריה הנוחה לכם. תבלו.
לפני 13 שנים. 1 באוקטובר 2010 בשעה 12:50
"המין הוא המשכה של המלחמה בדרכים אחרות" (פון קלאוסביץ').
לפני 13 שנים. 23 בספטמבר 2010 בשעה 0:49
חבר של חבר של אח שלי סיפר למישהו מהם שהמרצה שלו (או של כל אחד אחר) לפילוסופיה הודית גולל בפני עדת מעריציו את סיפורו של ברטלבי (גיבורו של מלוויל), ההוא שהעדיף שלא.. היתה זו ההרצאה האחרונה בקורס בפילוסופיה הודית שהוקדש כולו למשנתו של איש בשם נגרג'ונה, שחי ופעל בהודו אי-אז במאה הכוסאוחתוק לפנה"ס. אותו איש מוזר, ברטלבי, שמעדיף לא לחייב ולהתחייב על דבר, מגלם כאן מעין חיוך של בודהה שרואה את האיוולת מבעד לכל נשפי התחפושות והמשתאות והעדיים והאייקונים והאיקונינים. והויניל והלאטקס, הCBT והקוקוהולד והמדיקל והשליטה מלמטה ומהצדדים, והמלפפונים והגננים ושאר ירקות העונה.
"הו ברטלבי, הו אנושות", מסתיים הסיפור בפאתוס מיותר, אולם המסקנה, אחיות ואחים, ניים-דרופרים עוטי מסיכות ומגלבים היא אחת: אל נא תקחו עצמכם כה ברצינות, באמאשכם. זה מעורר גיחוך בריא.