נפרדתי ממנה בחורף. ליתר דיוק בדצמבר, בתחילת עיצומו של החורף. מסוף הקיץ זה כבר היה ברור, המסה הקריטית צנחה באיטיות מכאיבה על כף החובה, ובכל זאת השתהיתי. מי האדיוט שנפרד בחורף?!
סקס כבר כמעט לא היה בצורתו ההגיונית והטבעית, נשארו רק חיכוכים זועמים של מפשעתה בברכי, אורגזמה מיכנית בואכה שינה כבדה וקשה. זה היה יכול להימתח עד עכשיו, עד סוף החורף, אלמלא לבחורה היו צריכים. נסיון נואל נוסף לזיון כהלכתו הביא לפרידה מיידית וסופית.
ובכל זאת: מי האדיוט שנפרד בחורף?!
תהליך של שגשוג רוחני ומעייני יצירה נגדעו, הוחלף פסיכיאטר, הוחלפו כדורים; שלושה חודשים ירדו לטמיון. עתה אני כאן, השמועות על מותי היו בהחלט מוגזמות. And Yet, כפי שכתב היידגר במהלך רטורי גאוני - כזה שמאפשר לך לומר דבר והיפוכו במחי פסקה בודדה:
מי האדיוט (והבור) שפותח את החזית הרוסית בחורף?!
לפני 12 שנים. 23 באפריל 2012 בשעה 17:10
