לפני 14 שנים. 23 בספטמבר 2010 בשעה 0:49
חבר של חבר של אח שלי סיפר למישהו מהם שהמרצה שלו (או של כל אחד אחר) לפילוסופיה הודית גולל בפני עדת מעריציו את סיפורו של ברטלבי (גיבורו של מלוויל), ההוא שהעדיף שלא.. היתה זו ההרצאה האחרונה בקורס בפילוסופיה הודית שהוקדש כולו למשנתו של איש בשם נגרג'ונה, שחי ופעל בהודו אי-אז במאה הכוסאוחתוק לפנה"ס. אותו איש מוזר, ברטלבי, שמעדיף לא לחייב ולהתחייב על דבר, מגלם כאן מעין חיוך של בודהה שרואה את האיוולת מבעד לכל נשפי התחפושות והמשתאות והעדיים והאייקונים והאיקונינים. והויניל והלאטקס, הCBT והקוקוהולד והמדיקל והשליטה מלמטה ומהצדדים, והמלפפונים והגננים ושאר ירקות העונה.
"הו ברטלבי, הו אנושות", מסתיים הסיפור בפאתוס מיותר, אולם המסקנה, אחיות ואחים, ניים-דרופרים עוטי מסיכות ומגלבים היא אחת: אל נא תקחו עצמכם כה ברצינות, באמאשכם. זה מעורר גיחוך בריא.
