סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נזכרת, כותבת...

הכל כאן אמיתי... הכל כאן ילמד אתכם עוד קצת עלי, על הדרך שלי ועל מה גורם לי לחייך....
לפני 4 שנים. 5 ביולי 2020 בשעה 16:23

2 שניות מהרגע שהוא נכנס.

הנשימות מקבלות קצב נכון.

גוון הקול הופך אחר והתשוקה לסם שלו מטריפה לו את הגוף.

 

הוא לוקח אותי למסע בתוך הוורידים שלו.

ואני, מתפשטת לו בגוף.

 

זה מתחיל דרך השפתיים,

טעימת חושים, טעימת תשוקה,

עולה אט אט ומתפשטת לו במוח.

 

מתחילה את הערפול,

מעיפה כל מחשבה מיותרת,

ומרגישה את הסחרור.

 

הנשימות שלו כבדות יותר,

המילים שלו קצרות יותר.

הגוף דרוך.

 

מכאן, הדרך קצרה.

המוח שלו כבר בידי.

הוא יודע את מהותו,

הוא יודע את מקומו.

 

מתחילה לזרום דרומה ומתפשטת לו בלב.

כובשת בהינף רוח קלה כל פינה פנויה.

בודקת את המבט בעיניים.

נכבש.

 

וכמו במטה קסמים נחשף אלי הנוף היפה ביותר בתבל.

הוא צולל, ממוקד מטרה אחת.

לטרוף.

להשביע את התשוקה.

 

באינטליגנציה רגשית מופלאה,

באינטליגנציה תחושתית נקייה,

ובאינטליגנציה מוחית מופלאה ובוגרת,

הוא לקח אותי למסע בתוך הוורידים שלו.

ואני, התפשטתי לו בגוף.

 

ובאותה נשימה, הפשטתי אותו.

מהמסכה, אותה הוא חובש יום יום, שעה שעה,

זאת, שהוא מוריד, כשאני, נכנסת.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י