היו לי כאן שיחות, עם ילדים מתוסכלים. שניסו בכל כוחו לשכנע שהם בוגרים וראויים.
והיו לי כאן שיחות, עם גברים בזוגיות כזאת או אחרת, שביקשו וגם התחננו לוועדת חריגים.
והיו לי כאן שיחות, עם נשלטים טוטאליים ש"יכולים גם להיות רק מפנקים".
והיו לי מכאן פגישות, נעימות וגם פחות...
חלקם נשארו בחיי עד היום, חלקם עדיין במחשבה גורמים לי לחייך ואת חלקם אני לא זוכרת.
ואז אחד מהעבר ששאל לאן נעלמתי... ועניתי שהלכתי כי פשוט התעייפתי....
איזה מעייף זה.
לשמוע היסוסים. לבלוע בילושטים.
לסנן מתחלפים -וכן, גם נשואים ושקרנים וחופרים.
וכן, אני מבינה, איזה מייאש זה גם לצד השני.
לקבל דחייה, לפעמים בלי שום מילה.
להתבאס, עם או בלי סיבה.
ונכון, שלפעמים זה כבר מתיש ואני בורחת ונעלמת או פשוט לא מגיבה....
אבל מאמינה, שכשיבוא אחד חדש (או ישן), שיגרום לי לכתוב עליו כאן... יהיה שווה ;)
אז אם אתה קורא, את כל המילים שלי.. ומבין אותן... אז....
