"כשאת באה...
תביאי איתך בגדים שאת לא צריכה,
בגדים להחלפה וכיסוי עיניים."
פורסם ב - 14 באוגוסט, 2011 בשעה 09:47
כמו תמיד, גם הפעם זה התחיל מרעיון קטן שנזרק לאוויר.
ככל שדיברנו על זה יותר, ויצקנו לזה את האהבה והרצון שזה יהיה WOW, כך ההתלהבות שלנו גברה.
פרט ועוד פרט נוספו לתוכנית, הרעיון התרחב והשתדרג, הספייס התחיל להרקם כבר בשלבים האלה, כשהמתח הלך ונבנה.
אף פעם אי אפשר לדעת מה בסופו של דבר יתרחש בפועל.
לחיים יש את הדינמיקה שלהם, למציאות יש את התוכנית שלה וכמה שלא נתכונן, תמיד יש הפתעות ושינויים שהיקום מכתיב.
המועד שנקבע מתקרב, הפרטים האחרונים נסגרים. המעורבים מקבלים עידכונים ותדרוך... ויוצאים לדרך.
לא פשוט ליצור תיאום מוצלח, בין מספר כזה של אנשים, עם מורכבות כזו של לוגיסטיקה, כשצריך לקחת המון פרמטרים בחשבון.
אבל משום מה זה קורה מעצמו... הרמוניה מוחלטת, גם לפני וגם תוך כדי.
תמוה איך זה קורה, וזה אולי חלק מתחושת ההתעלות שאופפת את כולנו, שזה פשוט !
מדובר במספר אנשים לא קטן, דומיננטיים. צפוי שלכל אחד תהיה הדעה שלו/ה, הדרך האישית, שזה יהיה My way שלו/ה.
מה שמפתיע, זה שהדומיננטיות האישית של כל אחד ואחת מהמעורבים, באה לידי ביטוי באופן טבעי,
בשום רגע לא מתנגשת, עם זו של מישהו אחר מהשותפים.
אנחנו מצליחים לתקשר...
במבטים גם בחשכה, לאור הירח המלא שמבצבץ מבין העצים בחורשה ואור הנרות העדין.
בסימנים שלא תואמו מראש, אבל ברורים לכולנו מהרגע הראשון ויוצרים שפה במימד אחר.
זה נראה כמעט כאילו שאנחנו קוראים את המחשבות, זה של זה של זו של זה, שהמיינד של כולנו נמצא באיזה מרחב קולקטיבי משותף.
וזה מרגש.
המילים הראשונות שהיא פירסמה... או: אין לי מילים
פורסם ב - 15 באוגוסט, 2011 בשעה 11:31
נציג הצוות הראשון שכתב ויש לי הרגשה שהוציא לכולנו את המילים מהאצבעות...
פורסם ב - 15 באוגוסט, 2011 בשעה 13:18
וכשהיא הצליחה למצוא עוד כמה מילים, היא כתבה על: סשן אהבה
פורסם ב - 15 באוגוסט, 2011 בשעה 16:07
ולא התאפקה והוסיפה:ידיים
פורסם ב - 15 באוגוסט, 2011 בשעה 21:32
לפני 13 שנים. 16 באוגוסט 2011 בשעה 10:09
