הרצון שלי להיות נשלט החל עוד בילדות. קשיחות מסוימת מאבא וחוויות בפנימייה שבה הייתי לאורך רוב שנות היסודי עד לתחילת התיכון. בילדות אנחנו בדרך כלל מאמצים אמונה כזו או אחרת, ואת שלי אימצתי כבר בגיל שש, אני לא ממש שווה. היו לי הרבה עדויות לכך, כי הילדים בשכונה לא שתפו אותי במשחקים והיו נוהגים להרביץ לי באופן קבוע.
את אמונות הילדות, כמו ריבים עם ההורים וכד', אנחנו גוררים בלי להיות מודעים לזה עד לבגרות. בצורה זאת או אחרת, האמונה שאני לא שווה התפתחה למשיכה לשווים אחרים על מנת להיות הסנג'ר שלהם. כמובן שהכול היה בדברים קטנים ולא חשובים - לעזור להם בשעורי הבית, להביא מתנות וכד' - אבל בשלב מסוים זה עבר לתחום המיני ולפנטזיית השליטה. זה המסלול שלי אבל אני די בטוח שעבדים אחרים עברו מסלול דומה בהווייתו.
כמובן שכל הוויתי כאדם מוכיחה ההיפך, אני אדם מאד השגי שהגיע לשיאים מטורפים בחיי האישיים ובתחום המקצועי, בדיוק ההיפך מה"אמונה". אבל בבסיס ההתנהגות תמיד הייתי נחמד ודואג לרצות את הסובבים אותי.
לי היה מזל וגיליתי לאחרונה את מקור הרצון שלי להישלט. כיום, השליטה עבורי היא סוג של הנאה ולא הוויה ללא כל מוצא. אני אוהב להישלט אבל מחפש קשר בכל מצב, רצוי קשר רגיל, ונילי.
כשאני פוגש אנשים ומספר להם שאני אוהב להיות עבד, תמיד שואלים אותי את אותן שאלות. "למה לך להיות מושפל?", "מה פתאום בן אדם שפוי רוצה להיות עבד?". אלו שאלות טובות מאד. בואו נראה אם אפשר לפצח קצת את גנום העבדות.
כמו שאתם ודאי יודעים, יש קהילה לא קטנה של עבדים ואדונים. חלקם נהנים מבי די אס אם וחלקם פשוט אוהבים להיות שולטים ונשלטים. יש המון סוגי שליטה והנפוצה בין ה"לא מנוסים" היא "סקס חזק".
לדעתי, סקס חזק זה לא ממש שליטה אלא דרך נוספת לחוות מגע מיני. אחרי הכל, שליטה אמיתית יכולה להתקיים גם ללא סקס בכלל. הסקס הוא משהו שמשרת את האדון במסגרת השליטה.
סוג נוסף המקובל מאד היא שליטה בסשנים. אתה מגיע ל"ביקור" אצל האדון בארמונו המלא עד תום באביזרי השפלה, הגבלה וכדומה, ועובר סשן של שליטה, כראות עיניו של האדון.
אבל השליטה שאני מדבר עליה היא הבסיס של כל העניין, והיא שליטה מנטלית. שליטה מנטלית היא למעשה ההכרה ההדדית שאחד שווה יותר מהשני, שאחד שולט בשני בצורה טוטאלית. העבד לא רק מכבד את האדון, הוא גם מפחד ממנו, לומד ממנו ושייך לו.
אדון טוב יכול לגרום לעבד לעשות כמעט כל דבר. בסך הכול, זה עניין של הרגל והתניה. בשלב מסוים של השליטה, האדון מצליח לתמרן את העבד להבין שמקומו הוא באמת לרגליו, והסיפוק העצמי של העבד הופך להיות כאשר הוא מרצה את אדונו. העבד הופך להיות פחות חשוב. הרצונות היחידים החשובים לי הם אלה שעושים טוב לאדון.
תחשבו על זה כמו על אהבה. הרגשתם פעם שבן הזוג שלכם יותר חשוב לכם מעצמכם? ובכן, שליטה זה אותו הדבר, רק חזק פי כמה. למעשה, שליטה במינונים קטנים קיימת בכל אספקט של מערכת יחסים. בכולם!!!
אם שאלתם אם עצמכן מדוע בחורה הנאנסת ע"י בן בליעל לא מתלוננת וחושבת שזה באיזה שהוא מקום אשמתה... היא נשלטת!
אם לא הבנתם מדוע עובדים ממורמרים ממשיכים להיות מושפלים ע"י בוסים קשוחים... הם נשלטים!!!
כשאני שומע כל יום על בסיס קבוע כמה אני אפס, כמה אני לא שווה וכמה האדון שווה וחשוב, אני מתחיל להאמין בזה בצורה הבסיסית ביותר. זה הופך להיות חלק מהמנטרה שלי ומדרך ההבנה שלי על האופן בו הדברים באמת צריכים להיות.
בקשר ארוך ורציני יכול אדון לחסל כל עצמיות שקיימת בעבד ולהפוך אותו לכלי מושלם למילוי כל צרכיו. העבד לא חשוב בכלל בשביל עצמו, אלא סומך ב-100 אחוז על אדונו. הסיפוק מגיע ממילוי פקודות, מעמידה בזמנים, ומהכנעות מוחלטת. כל דבר, משפיל ככל שיהיה, העבד ישמח לעשות בשביל אדונו. יש עבדים שאפילו מוכנים להימכר לאדון אחר אך ורק כי אדונם רצה זאת.
לפני 14 שנים. 23 באוקטובר 2010 בשעה 15:30
