יש לי רוח שרודפת אותי
היא נראת כמוך ונשמעת כמוך
ובעיקר מרגישה כמוך
היא קמה איתי בבוקר ולפעמים אפילו מעיזה ללטף לי את הראש, או לתקוע את הפרצוף שלה מולי כשאני פותחת עיניים.
היא עומדת לידי כשאני מצחצחת שיניים ומשתקפת לי במראה.
היא שם, תמיד שם.
תמיד הולכת איתי ומלווה אותי, ביקשתי ממנה ללכת! ושלא אומר לא!
הבת זונה לא הולכת…
האמת שלפעמים אני אפילו מחפשת אותה, כבר התרגלתי אליה. שהיא שומעת איתי פודקאסט באוטובוס ונותנת הערות שבטח היית נותן.
אני בודקת לפעמים אם היא בבית קפה איפה שהיית יושב…
ואז נהיה מעגל
של רוח של מישהו, מחפשת רוח של מישהו, שמחפשת רוח של מישהו.
אני מאמינה שיבוא יום והרוח תעזוב אותי ותלך לעולם הרוחות האפרורי שלה
ואתה תשאר זכרון מתוק ואגרוף בבטן. ואני אולי אכתוב על זה ואולי אכתוב על רוחות חדשות שמנשבות מסביבי.
אבל כרגע הרוח הזאת תמיד איתי.
אני מקבלת איתה את הקושי בלהרגיש אותך שוב
אני מקבלת איתה את הסבל בלהתנהג מול כולם שהיא לא שם
אני יודעת דבר אחד, כשאתה תמשיך הלאה… הרוח תמשיך הלאה
ולא תהיה יותר רוח שתרדוף אותי