ללא מסיכות

לפני ימים רבים עמדה קהילה והציבה שומרים על גבולות הארץ שלה.
הגבולות המוכרזים של קהילת הבדסמ בישראל שידעה לזרוק משוקץ נוסח מאסטר אור מעבר לגדר הגבוהה וגם אם לא ממש נלחמה בתופעה לפחות חרטה על הדגל שיש גבולות שכל כמה שלא נהיה הזויים-הם ישמרו ובכוח.
אלה היו ימים של פעם,מיתולוגיה יפת מראה וטעם,מיתולוגיה שנכתבה על גבי שירשורים ארוכים,ניקים הזויים ואחד בוס
שהביע את סלידתו הפשוטה והברורה ודאג למחוק ולנעול את הפסולת המילולית שרצה מעל השחור שחור הזה.
ימים אחרים הגיעו.
ימים של דור שלא ידע את האור וגם לא את החושך,ימים שבהם כל דאלים גבר ואין מלך בכלוב.
ימים נוראים של רדידות איומה ופריצות מוח שאין לה תקדים,ואין דיין באתר לעשות סדר.
ימים קשים.

הנה קטע שכתבתי עבור פתיח לאירוע מסוים ולפתע יש בו התאמה מלאה למה שקראתי הבוקר כאן.

"מאז שחר הימים האנושות עשתה את מירב המאמצים לכלוא אנשים רעים בבתי הכלא,
אבל מאז שקיין נמלט לאחר רצח אחיו
אנשים רעים נמלטו ונמלטים מחומות העונש.
אז זה לא היה משנה אם אתה בן זונה קשוח במנוסה
כי נראה לך שאתה טוב יותר מכולם
ואיכשהו מותר לך לעשות את המוטל עליך.
לא.
תצטרך להבין,
בני זונות קשוחים אף פעם לא מספיק מהירים.
בסופו של של דבר,
כולם יצטרכו לתת דין וחשבון,
כולם."


וכיצד זה מתחבר,תשאלו?
קראתי פוסט בבלוג של הזויה על תרופות(לא חוקיות?) כנראה כי אין הסבר אחר למה שקורה איתה ואולי גם איתו,
פוסט שמזמין קטינה מתחת ל-18 להתעללות מנטלית.
גם אם הפוסט אמור להיות בידורי,המוח החולני שכתב אותו כבר הוכיח בעבר שהוא טעון אישפוז כפוי.



על הסכין,רק היום,אדום-אדום!