wind of change

הסיפור די ונילי, אבל אני מעדיף לפרסם כאן.


צעדיה בקושי נשמעו כאשר היא דרכה יחפה על השטיח בכניסה למקלחת, חיוך לא תמים עלה על פניה כשנזכרה כי היא לבד בביתה וכי אף אחד לא ישאל אותה על השהייה הארוכה.
בגדי היום יום החליקו מגופה הבוער, כאשר ידה האחת שיטטה לעבר הברז נותנת למיים למלאות את האמבט כשם שהיא חשה את תאוותה ממלאת את גופה, היא הוציאה את השמנים הארמוטיים מהארון והחלה למזוג מעט מהם מתמכרת לריח מייחלת לרגע שבו תכנס לאותו אמבט שכה מזמין את גופה אליו. רגליה גלשו לאמבט והיא חשה בחמימות העוטפת אותה בכרבול מתקתק. ידייה גלשו על גופה, תוהות אם החום נובע מהמיים או מגופה הכה לוהט, בדגדוגים קטנים היא גלשה לאורך בטנה מרגישה כיצד רגליה מתפשקות כמעט ללא מחשבה כאשר ידה החלה לטעום מבאר תשוקתה...

היא הפורעה לפתע כאשר נשמע צלצול טורדני מכיוון מכנסיה שהשאירה על הכיור. לאחר הפעם החמישית שהוא צלצל עצביה וסבלנותה פקעה היא קמה מהאמבט תאוותה נותרה בידה וענתה בעצבנות "מה?" קולה מתנשף מבעד לטלפון וידייה עדין לא מרפות.
"אני מפריע לך אז סליחה אני אתקשר מאוחר יותר פשוט הייית בסביבה וחשבתי אולי.."
משפטו נקטע על ידה "אתה מוזמן ולא הפרעת לי בשום דבר תוך כמה זמן תגיע?"
"חצי שעה אני משער אבל אני לא מפריע לך אני יודע שזה פתאומי"
"לא בכלל לא אני מוכנה..." מילותי האחרונות יצא במעין גניחה כאשר אצבעותיה צבטו את האיבר הנפוח.
"להתראות לבינתיים"
היא לא המתינה לתשובה וניתקה, לא כל יום מגיע חבר רחוק מהבסיס לביקור, אני אספיק להסתפק... וגם להיות נחמדה אליו. שניי ציפורים במכה אחת. היא חייכה כאשר היא שקעה חזרה לתוך האמבט מגששת בפראות עדינה בעוד ידה ממלאת את עצמה, אנחותיה החלו למלא את חדר האמבט, היא חשה את לבה הרוצה לפרוץ מחזה שכרגע עוסה על ידה. השיא קרב גניחותיה התחזקוך לאחריו תאבונה רק גדל. שהוביל אותה לשרשרת שלתענוגות כאשר באמצע היא שמעה את צלצול הדלת. מבט לעבר השעון שהושאר על דופן הכיור, הבהיר לה שנותר לה עוד זמן, היא יצאה אמבט עצביה גואים בה מגניבה את ידה לגופה כאשר היא נעטפת בחלוק הרחצה, נוטפת על הרצפה תערובת של מיים שמנים ותאווה, מחככת את רגליה בכל צעד לעבר הדלת בתקווה שאולי תבוא הישועה. פותחת באיטיות את הדלת שערה נוטף על הרצפה, מציצה לעבר מי שכרגע הגיע.

מבט מופתע עלה על פניה והיא רק סיננה תוך נשימה כבדה "הקדמת..." ורק אז היא גילתה כי ידה גלשה לעבר החיבור שבין רגליה ומיהרה להסיטה משמה.
"מצטער אם הפרעתי חשבתי כי לא תהיי עסוקה הפרעתי לך להתקלח?"
"כן אבל בכל מקרה התכוונתי לצאת בוא תכנס אני רק אלך להחליף לשניה תמתין בסלון."
היא רצה במהירות לחדרה מקווה כי הוא לא שם לב כי דעתה מוטרפת, כעבור כמה דקות היא יצאה לעברו עם חיוך על פניה, הוא הביט אליה בחיוך מבטו ננעץ בה לשניה ואז השפילו מטה היא קרבה אליו ורק אז הבינה מדוע הוא נבוך, חולצתה נצמדה לעורה הרטוב והיה ניתן לראות דברים חסויים לעין, למרות שהתנגבה א רגליה באזור אגנה החלה להראות רטיבות קטנטנה.
היא לא הבינה מדוע אך היא חיבקה אותו ולחשה לו "אני כה נבוכה", כשבאזור אגנו היא חשה בבליטה ההולכת וגודלת, למרות שההגיון אמר לה לעזוב הצמא שלה למגע טרף את ההגיון ידיה הדקו את גופו עוד לעברה הי רצתה לחוש אותו כה קרוב לגופה.
"רציתי לשאול אותך מספר דברים..." הוא לחש לאוזנה כאשר ידיו החליקו על ישבנה.
"בקשר למחלקה שלך... לכן הקדמתי, נראה לך שנוכל לשבת..." הוא המשיך ללחוש בעוד ידו מחליקה מבעד למכנס יד אדם נגעה בישבנה היא חשה כיצד גופה נוטףכיצד שפתיה נושקות לצווארו ווידיה מתירות את חולצתו.
הוא הביט בה במבט נבוך כשאגנו החל לנוע חשות את אגנה באגנו טועם את גופה בשפתיו. הם צעדו באיטיות לעבר הספה שנחה לה יתומה. בהנהון מסכים היא נשענה עליה, היא לא ידעה מדוע היא הרימה את ישבנה, ולבטח מדוע היא עזרה לו לפשק את לחייה. בעוד הוא הביט לעבר ישבנה הצמא למגע היא נזפה בו ואמרה "נו כבר". הזמן עבר לאיטו, כאשר היא חשה כיצד היא נחדרת ומפולחת על ידי איברו. זעקה נפלטה מבעד לשפתיה.. .
אצבעותיו נכרכו סביב אגנה ממלאים אותה באיטיות מלפניםאנחותיה החלו למלא את חלל החדר שפתיה נקפצו כאשר היא חשה בכאב הגובר. המהול בתשוקה כשהקצב נהפך לפראי. מנסה לעכל כמה זולה היא נראית יודעת שהיא מותירהמעט מנוזלי תאוותה על הספה התמימה....