לפני 13 שנים. 22 בדצמבר 2010 בשעה 21:21
הרבה חיפשתי הגדרות למה שקורה לי ומה שקורה בתוכי (וכן אני יודעת שלא צריך הגדרות / "מי צריך הגדרות" וכד'...)
ברור היה לי שאני לא יכולה להגדיר את עצמי ככנועה - ממש לא - אני רחוקה מלהיות הטיפוס.
יחד עם זאת, היום אני חושבת שההגדרה הנכונה היא מתמוססת.
כשאני ברשות אהובי, אני מתמוססת, הוא פשוט יכול לעשות איתי כל מה שהוא רוצה.
זה כאילו שאין לי רצונות עצמאיים פרט ללהיות שלו, להיות לרשותו, להיות במחיצתו, לרצות אותו.
זה מצחיק..
אילו הגברים (ומיעוט הנשים) שהייתי איתם ביחסים זוגיים/ מיניים היו יודעים שפעם ארגיש כך הם לא היו מאמינים.
גם אני לא הייתי מאמינה.
אהובי מגלה בתוכי אזורים רגשיים/ פיזיים/ רוחניים - כאלה שלא סברתי שקיימים בתוכי.
