יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עלי, עליו ובמיוחד על הקשר המשותף שלנו.
אני כל הזמן מתחילה לכתוב, וחושבת שעל זה, ועל זה, ועל זה..ועל זה אני רוצה לכתוב...
ובסוף לא כותבת כלום.
רציתי לכתוב על הסילבסטר שהיה לנו היום, והתחלתי, אבל כל כך הרבה נתונים חסרים...
אחרי ש"בכיתי" לו, והוא בחכמתו הגברית כרגיל שאל אותי: מה הכי משמעותי קרה לך? מה הכי חשוב לך לכתוב עכשיו, הכי הכי...
טוב, ברור שהוא חכם, הוא האדון של, האהוב שלי 😄
אז כמובן שעברתי הרבה שינויים, אבל אחד הדברים שמצחיקים אותי כבר זמן רב, שמסמנים את השינוי שלי קשור לנשיות והורדת שיערות.
היום, כמובן, אני חלקה לגמרי (כמובן שלא הורדתי את שיערות הראש:)
זה מצחיק אותי לחשוב כמה אנרגיה השקעתי עם בני הזוג האחרים בלהשאיר את שיער הערווה שלי, להשאיר מידי פעם שיער על הרגלים וכד'. לא להיענות לצרכים המגדרים של האנשים סביבי
כמעט כל הגברים שהיו אתי רצו שאני אגלח את שיער הערווה, נדיר שעשיתי את זה (אבל עשיתי - תוך כדי טרוניות, מלחמות וכד').
לעתים דרשתי מהם (רק בשביל המלחמה) שהם יגלחו את שלהם ואז ירגישו (והיו כמה שעשו את זה והרגשתי חזקה להחריד 😄
בכל מקרה, אהובי, בן זוגי, אפילו לא היה צריך להגיד.
ידעתי מה מדליק אותו, ו... פעלתי
כבר בתחילת הקשר שלנו, זה נראה לי חסר טעם, כל כך לא נשי להשאיר שיער,
כאב לי באפילציות אבל זה היה שווה
פתאום זה נראה לי היום כל כך נשי, כל כך ברור, שאני צריכה להיות נקייה משערות.
שיערות ערווה לנשים זה נראה לי כל כך חסר טעם - אני יודעת שזה עלול להישמע שולי, אבל לחשוב כמה הייתי נגד זה, ואיך העמדה שלי השתנתה מהקצה אל הקצה,
זה מרשים אותי.
זה, אולי, משקף את השינוי שעברתי
לפני 13 שנים. 1 בינואר 2011 בשעה 18:46