קיפאון

נכנסת לרכב
לא מצליחה לדבר
ברור לי שאם אני אוציא מילה אני לא אצליח לעצור את הדמעות
ברור לי שתשמע את הרעד שבקול שלי
וגם ברור לי שאתה יודע בדיוק מה עובר עלי
אתה שואל שאלות
אני מנסה לחייך
ממלמלת תשובות
אבל הראש שלי בכלל לא שם
אין לי מושג מה אתה שואל
אין לי מושג מה אני עונה

מידי פעם מגניבה אליך מבט זריז
חודשיים ומשהו שלא ראיתי אותך
כבר שכחתי את תווי הפנים
עוצמת עיניים ומקשיבה לקול
עמוק ומלטף
אבל לא ממש מרגיע

מרגישה כמה אתה נהנה מהפחד שלי
מהעליבות וההשפלה
ואני כאילו משלימה עם גורלי
יודעת שאין סיכוי שאני אלך לבד
יודעת שאני כאן כל עוד תרשה לי
אז משלימה עם האפסיות
עם השפלות הזאת
ועם הקצת אגו שנותר לי

בדרך כלל כשאנחנו מגיעים
אתה מחבק אותי
אם עבר הרבה זמן גם אומר שהתגעגעת
הפעם היה ברור שיהיה שונה
"תתפשטי"
כמה קור
אני מסתכלת בעיניים עצובות
משפילה את המבט
מזכירה לעצמי שאני סומכת עליך
שלמרות שאתה מתנהג אלי ככה כן אכפת לך ממני
שאם אני אתאפק ואספוג את כל הרע שיהיה בשעות הקרובות..
אז בסוף תחבק אותי
אולי תהיה גאה בי
אולי אפילו תרצה לפגוש אותי בקרוב

מתחילה להתקלף
אתה לא מוריד ממני את העיניים
ברור לי שהמטרה היום היא לשבור אותי
שוב ושוב ושוב
אני יודעת שאתה רואה ששמנתי
מתפללת שלא תגיד על זה כלום
אני עירומה
חשופה
פרוסה לפניך
בלי שום הגנה

כבר כמעט חצי שעה שאנחנו יחד
עוד לא נגעת בי
אפילו לא במקרה
אני לא יודעת מה לעשות הלאה
נלחמת בעצמי לא להתקרב ולבקש חיבוק
המבט שלך לא זז ממני לרגע
אני קופאת במקום
כל כך נבוכה

רוצה לצעוק עליך
שאתה מניאק
שלא אכפת לך
שאתה לוקח אותי למקום רע
שאני פוחדת ממך וממה שהולך לקרות
אבל אני לא מעזה
זה לא שאני במעמד של להתווכח
ונורא ברור לי שאתה רוצה שעכשיו אני אשתוק

אני לא מפסיקה לצעוק לעצמי בראש כמה שאני מטומטמת
שאני שוב שם
אחרי שהבטחתי לעצמי שלא
שבעצם שום דבר לא ישתנה
ושאתה תעלם לי עוד הרבה פעמים
אתה הרי יודע שאני תמיד אהיה כאן אז אין סיבה שתתנהג אחרת

עוברות ככה כמה דקות
מדי פעם אני לוקחת נשימה עמוקה כי כנראה שהחסרתי כמה
אתה סוף סוף מתקרב אלי
אחרי דקות ארוכות
עוטף אותי לתוך החיבוק שלך
עוד לפני שסיימת לעטוף אני פורצת בבכי חסר שליטה
את החודשיים האחרונים
כל הכאב
הפחד שלא תחזור
הגעגוע
הבית
החוסר במגע
ועוד את כל הפחד ממה שעומד לקרות
בכי קולני
כמו ילדה קטנה
לוחשת לך "בבקשה אל תעלם לי מחר"
אתה לא עונה
רק מחבק
ואני בוכה יותר חזק

אתה משעין אותי על השולחן בפינת אוכל
כאילו אין לי יכולת להחזיק את עצמי
מוזג יין לכוסות
אני לוגמת הכל בבת אחת
מנסה להכהות את החושים
ככה אולי יהיה יותר קל

משכיב אותי על המיטה
מלטף את הלחי
יוצא
חוזר עם החבל
הלב שלי מאיים להתפוצץ
אני שומעת אותו כל כך חזק ומהיר
רגל אחת כבר מרותקת
השניה בדרך
המיטה נותנת קצת יותר תחושה של ביטחון
בניגוד לשולחן מהניסיון הקודם
מנסה להרפות את השרירים
לנשום עמוק
היד האחרונה קשורה
זהו
אין לי יותר שליטה על הגוף שלי
החבלים לא כואבים
אבל מורגשים
אי אפשר לרגע לשכוח שהם שם
אתה חוזר עם הגאג
והלב שלי שוב שובר שיאים
שואל אם אני בטוחה
לוחשת שכן
בלי מילת ביטחון
בלי יכולת לעצור
בלי דרך חזרה

כשתסיים משהו בי ישתנה
לטוב או לרע
החזרת האמון בעצמי
באנשים בכלל
או איבוד המעט אמון שעוד נשאר בי
ואיבוד שלך

אתה מתיישב לידי
מעדכן אותי שאנחנו מתחילים
מלטף אותי בעדינות קצת אבהית
ומבטיח לי שאני מסוגלת

כמה דקות אחר כך אני כבר לא שם
לא ברור לי איפה אני בכלל
לא ברור לי מי אתה
אני שוב שם
שוב בפחד הכי גדול שלי
שוב חודרים אלי
מריחה
מרגישה
מתנתקת

נצח אחר כך...
אני בתוך החיבוק שלך
לא יודעת מתי שחררת אותי
לא יודעת כמה זמן עבר
אתה מלטף
עוטף
מנשק אותי
לוחש לי כמה אתה גאה
אני לא מצליחה לדבר
כאילו אבדה לי היכולת להתבטא

מקלח אותי
מסבן
עובר על כל חלק וחלק
לאט
צמוד אלי
כמו שתמיד רציתי אותך
דואג
שומר

6 שעות מהרגע שנכנסנו
מתלבשים
שוב חיבוק
מנסה לנהל שיחה
זורקת משפטים מדי פעם
קשורים יותר או פחות

יוצאת מהרכב
עוצרת לרגע ארוך מתמיד
חורטת בזיכרון כל תו שלך
חורטת את הקול שלך

בלילה אתה פתאום מתחבר
רגע אחרי שאני כבר בוכה
אתה ענייני
שואל על התחושות
קצת קריר
קצת מרוחק
אומר שאתה עייף והולך לישון
ושרק רצית לבדוק שהכל בסדר
אני מרגיעה את עצמי
אתה פשוט עייף
בטח היום הזה לקח גם ממך המון אנרגיות
ואז עוברים הימים
אני עם התחושות שלי
אתה לא ברור היכן
3 ימים ולא שמעתי ממך
מזכירה לעצמי שאכפת לך
שאני יכולה לסמוך עליך
שתתחבר ברגע שתוכל
ביום השישי אני קורסת
שולחת סמס ולא מקבלת תגובה
העליבות במקום כל כך נמוך
יותר למטה מזה כבר אין

בקור שלא אופייני לי
אני מוחקת כל זכר ממך
את השיחות
את הסמסים
את הטלפון

כבר לא יכולה לסמוך עליך
אנס שלי
אהוב שלי
מאבדת אותך
מאבדת את עצמי
שוקעת
קפואה