|
|
|
עצב, יש בו השלמה
הגורל אשם, אנשים אחרים אשמים
השליטה לא בידינו
כל כך נעים לשכשך בבריכה חמימה של רחמים עצמיים
כעס מכיל בתוכו מנוף לשינוי
לכעוס על המצב זה לא להנות ממנו יותר
לכעוס על עצמנו על כל הויתורים העצמיים הקטנים
באמת באמת לרצות לשנות
עד עכשיו כנראה לא רציתי מספיק
מעכשיו אבחר בכעס
אחסום כל התחלה של עצב ורחמים עצמיים
גם אם זה אומר פחות שירים נוגים ורומנטים
אתן את תחפושת האמן המיוסר לכל אחד שיחפוץ בה
אני בוחר בחיים
אהמממ
טעים
אירונייה
את יודעת למה אני מתכוון
כןכן את, הכלבה שלי
הגורה החמודה שקיבלתי
ראו זה פלא
הגיעה כבר מאולפת
רואה בך הכול
נובח לך פקודות ממרחק קילומטרים
את מסגולת לנבוח גם לי?
בתחתית הרשימה במסנג'ר
מגלה את הדולפין שבי
ילדה טובה וחכמה שלי
אל תתני לאפחד לומר לך אחרת
מי?
אפחד
מילאת אותי הלילה
יצאתי מנצח
הענקת לי תובנות והשראה
הראית לי איך נראה הכוח שמוביל להחלמה אמיתית ולמיצוי 100 אחוז מהפוטנציאל שלי
אלה היו בעיטות בתחת שנזקקתי להן - ולא במובן הבדס"מי
אני מניח שחלק מהחובה המוטלת עלי בתור הנושא בתואר אמורפי הוא לבישת צורתם של אלה המצליחים לגעת בי
ואת הצלחת
ונתת תקווה ביחד עם סיפור של מי שהיה בתהום שלי והצליח לטפס לפיסגה
תקווה את לא מגעילה
בדרך הבייתה נסעתי במושב מאחורי הכניסה האחורית
ובמראה ראיתי ילד יפה
ובדרך הבייתה צעדתי, אוזניות צורחות באוזניי
במעין נחישות שהרבה זמן ניסתה לצאת החוצה
והייתי הגבר החזק שאני צריך להיות
מלא ולא כואב
אני מקווה שאצליח לשמור ולהטמיע את הכוח האמיתי שמצאתי בך
בתמורה את יכולה לשמור את חופן השערות שמשכת לי
אני אשמור את שלך : )
Oh, if only I
Could find some
Direction and not this arbitrary muscle of a heart.
צריך שתאמרו לי 20 פעמים ביום כמה אני יפה
כל החוכמה הזאת ועדיין...
כמו דוגמנית מטומטמת
מקנא בכל אותם אלה שהיו יפים בילדותם והתבגרותם
כי הילד היפה ישאר יפה
גם אם עכשיו הוא מרכיב משקפיים
והשמן שמן
והדחוי דחוי - שם בלילה במיטה אחרי שהיה מסמר הערב במסיבה
וכל הילדים המסכנים האלה
מנסים לחשוב אחרת
קונים אלפי ספרים לשיפור עצמי
עולים לרגל לסדנאות מיני סדנאות
ועדיין
סימני נגיסה לא סימטריים
בליבם חתיכה חסרה
ומה יאלחש חתיכה זו?
מה יבוא באריזה חדשה בהתאמה מושלמת וייטמע בלב עד שלא נודע כי נחתך בקרבו
אז אולי תהייה אהבה זמנית
אך מיש יבוא סופו ללכת
והוא ייקח את החתיכה איתו
ומה אז?
לעד להתרפס מול אהבות שיבואו ויביאו איתן את החתיכה
כן
שתהיי החתיכה הכי יפה שלי
תרתי על תרתי על תרתי משמע
ואותו ילד יפה
פוגש אותו בגיחה לעולם האמיתי
נזכר באותו היום בו רץ אלי בהתלהבות וסיפר לי על היפהפייה שתי כיתות מעלינו שאמרה שהוא כל כך יפה
ושהם היפים צריכים לדבוק ביחד
זוכר אותי מהנהן בזיוף
רוצה להרגיש מפרגן אבל נכנע לקנאה הבלתי נמנעת
והיום
היום הוא מזוקן ומרושל ומרכיב משקפיים
ולכמה שניות אני טועם טעמו של ניצחון מסויים
אבל אז אני שם לב בניגוד לרצוני שעדיין נוצץ בו אותו יופי מתחת לרישול
ושוב איני בטוח אם אני הברבור או הברווזון המכוער
ובדרכנו הבייתה
מתעדכנים כמיטב הקלישאה החברתית
והוא מספר על התואר שהוא מסיים עוד מעט ועל כל הספרות והפילוסופייה שהוא בלע אל קירבו
והוא זוכר את מה שבלע
כל כך זוכר
לא כמוני
עטוף בשכחה האפלה התמידית הזו
ואני עומד שם מולו
גומע את כמויות הידע שספג מאז נפרדו דרכינו
ואת חדות מוחו
והפוטנציאל שלי מלגלג עלי
ונזכר איך התגאיתי בחוכמה ובהומור לעומתו אז
הוא סתם היה מאותם ילדים רגילים שלא פותחים ספר
ועכשיו הוא מצטט לי סופרים ואסכולות שאני רק שמעתי את שמם
אני כל כך טוב בשמות ו ידע לא חיוני
מראית עין של אינטלקטואל אנוכי
ומבין שוב
כמה סביבה מזינה וטיפוח ודחיפה נכונה מצד אם כמו שלו
בונים את הבנדם
ואני כמו כל יהודי
פירמידה הפוכה
החוכמה בהתחלה ובבסיס
והיופי וביטחון ושאר חלקים שצריכים להפתר הרבה הרבה יותר מוקדם
שם למעלה
והיא ממשיכה להתנודד הפירמידה
הקודקוד נעוץ חזק במקום
מתנדנד
ונופל (לפעמים)
ואולי הכול מראית עין
לא הייתי מעולם בנעליו
ושכחתי כמובן לציין את סיפורי ההתעללות שעבר כשעלה לארץ
זה הרבה יותר נוח ומסתדר עם קו האומללות והמסכנות של הבלוג והתפיסה
אבל ככה זה
רק אלוהים או ישות קוסמית אינטיליגנטית כלשהי אם בכלל
תופסים את האמת על שלל נגזרותיה וצורותיה
אני בסך הכול כותב יותר שירים
משתמש ביותר מילים גבוהות וחיבורים שאמורים להיות מתוחכמים
אין שום הוכחה מוצקה להיותי יותר חכם
אם זה היה נכון מזמן כבר הייתי עטוף בהישגים וזכרונות שהם שאיפותיי כרגע.
מי יתנני נחמה?
גם אם היום אקום ואכבוש את העולם
הריק והסתמיות
דורש פיצוי
לפעמים אני נסחף במחשבה
שנשאלתי לפני לידתי
שבחרתי
לסבול כמה שחשבתי שאוכל לשאת
ומנקודת זמן מסויימת לחגוג את החיים והטוב שיושפע עלי
כאילו ידעתי שכך אדע להעריך את הטוב כמו שרק אדם שהיה בבור תחתיות יודע
מעין פאטצ ' אדאמס ישראלי
כזה ששום דבר לא מלחיצו
שמעריך ומסתער על כל דבר טוב שניתן לו
ורק רוצה עוד ועדו חיים
מהחיים
או שמא אני משלם על גלגולים קודמים
כי בגלגול הנוכחי לא חטאתי דיי
ואולי ואולי ואולי
כל כך הרבה אולי
לא שהנפש מתפקעת
בדיוק ההפך
שסתם וכלום לא קורה
אל תאמר עוד לא יכול
עשה ורק אז תזכה בלאמור
זה מרגיש הכי עצוב ביקום
עד שנזכר שיש כאלה שהרוויחו את הזכות לכאוב יותר
ואז במראה מופיע ילד מפונק
נראה כאילו אין מוצא מהדרך הכחולה הזאת
כי מעגלית היא
ובדרכים מקבילות יש אנשים מחייכים
אבל איך עוברים לשם?
לקחתי חופשה מהחיים
מרגיש רק יתר תשישות
יש פה משהו בבית הזה שמדביק אותי למקום
זרוק את הגוזל מהקן
אפילו שכנפיו שבורות
זרוק בלי לחשוב
שקט הוא רפש
ואין כבר יותר גרוע מהשקט הזה
שמעולם לא היה שקט
רק תמונות ומשפטים מהדהדים
חיצי ביקורת עם דם קרוש
וטרי הבא ללחוץ ידו בשמחה ואחווה
הצטרפו למסיבה ידידי
הלילה עוד צעיר
כמה שירים אפשר לכתוב על אותו רגש
לטחון אותו דק דק
עד שכלום לא נשאר
ואז עוד יום של שגרה מנוונת
מרגיש צעד אחד קדימה
כזה שנראה אפילו מוגזם
בפישוק רגליים מתארך מצחיק ומשובב נפש כזה
ולפעמים
אתה שוב שם
כמו עכשיו
בין 4 קירות
בתוך גולגולת
גם אחרי 3 שנים של מינוס חודש של ההצגה
הפוגע בשלמות המיוחלת
שוב תשוב כמו עלה נשוב צעדיו לא בחישוב
תאורטיקן בשקל
אלפי ומליוני שקלים
איש חוסר מעשה
חשמל סטטי
זה אני
מפיל תינוקות רעיון מעשה
משכנע עצמי בכיעורם של הוולדות
אם תראה משהו יפה - הרוג אותו!
מהר
לפני שיגדל לשמורת טבע
שתנוח לה לבטח עד עולם
ראה את אחיך
הפחות מוצלחים
הולכים וגדלים ומתפרשים על נחלתם
ואתה
לנצח תנוע ותנוד במקום
ללא תזוזה
לא פסיק ולא נקודהאותם שלבים שאתה מתרוצץ לאסוף
והכול נופל לך מהידיים
ושום דבר כבר לא תעשה ברגעו המתאים בחיים
בדרך הבריאה שאדם אמור להסתכל במגיע לו מתוקף גילו
רק בנדם זקן מלא בציניות מרירה המתחפשת לחיוך
הרוג את מה שניתן לו סוף סוף כאילו אומר: "הזה מה שדיברתם בו כל כך?!"
קישרי אותי לכיסא
קבעי את ראשי
חברי מצבטים עדינים לעפעפיי
וטיפות עיניים בזליגה תמידית למניעת יובש
שימי מולי מראה
ואת שירי
סיגרי את האור ואת הדלת והשאירי אותי שם בשקט מצרים
חברי אלקטרודות לליבי והגיעי מיד כשהמוניטור יצפצף על רמת תעוקת הנשמה הכי גבוהה
לבושה במדי אחות רחמנייה
לא
היי לי אם ולא אחות
חבקיני חזקחזק
נגני את המילים שהיו צריכות להשמע אז...
בריחוף אל אוזני
עזביני לנפשי המתרפאת
וחיזרי במשך כל תורנות הלילה
ובבוקר שחררי תשישותי
ריחצי תלאותיי
קחי אותי עטוף במגבת
אל חדר השינה הקר שלך
התפשטי לגמרי
חייכי למראה המבט הזדוני שעולה על פני המתולאות
וכסי אותנו בשמיכה עבה
מחובקים
כשפטמתך שבוייה של שפתיי ולשוני
ככה
ללא אף תזוזה
ניוולד מחדש שנינו כעבור יום שלם
עלייך
מתכתבים באמצעות השירים
ואני מגלה
שאת חלק מבית זונות בו הבחורות העובדות
מפתות את הגברים ע"י שירה
ואת הנערה הכי טובה שלהם
האיכותית ביותר
ואני כבר לא יודע
מה אמיתי ומה לא
איפה המשחק שלך נגמר ושלי מתחיל
כי שנינו מהלוקחים
אוחזים בידינו רומח אימתני של רחמים עצמיים וקורבן
והרומח מפלח את האנשים שבדרך
זוזו מדרכי הוא אומר
ואני באמת לא יודע - אצלך זה יכול להיות משחק משעשע
מהי אהבה
והצדק משנה צורה ומתפורר לי בין הידיים
והשקר של אחרים מצדיק את מעשיי
ועוד הבטחה מופרת
הפסק להבטיח לעצמך !
צא מהראש ומצא ערך
ומגע
