אתם צריכים להתבייש בעצמכם!
הבנדם בא
חוסך שינה מעיניו
כותב בבלוג עד שקצות אצבעותיו מדממים
משקיע את הנשמה שלו בשביל להוציא משהו מכובד תחת ידיו
ומה?
לא פרס בלוג הזהב של הכלוב
פוסט הזהב
מספר הכניסות לא חצה את גבול ה-4 ספרות
ובקושי תגובה בודדה אחת
תגובה אחת!!!
נו טוב
מתנחם בכך שאפילו ואן גוך לא מכר ולו יצירה אחת במשך כל ימי חייו
זה היה ואן גוך?
שיהייה ואן גוך
רגע
אני צריך לחתוך אוזן וירטואלית כדי לקבל את ההכרה לה אני ראוי לה?
נו טוב
חותך
איי
האמת
לא כואב כמו שחשבתי
(מדמם וירטואלית)
שנייה
(מביא צמר גפן וחומר חיטוי וירטואליים)
איפה הייתי?
אה
טוב
כל זה היה, כמו שהאינטיליגנטים מבין הקוראים בוודאי מנחשים, כדי להחזיר אותי לראש הרשימה של הבלוגים שהתעדכנו, ולתת עוד צ'אנס לפוסט הזה
כןכן
זה תחת הכותרת BASED ON A TRUE STORY
כי איכות היא לא מילה גסה
אומנות או נמות
אבא תרחם אבא תרחם
קוראים לי אמורפי ואני אני...
מדמם
מהאוזן הוירטואלית
הכול בשביל ההכרה
(כל רשויות בריאות הנפש שהחלו בהליך המשפטי של אשפוז כפוי נגד כותב בלוג זה עקב חשש לפגיעה בעצמו, מתבקשות להרגע, לאפסן חזרה את הכותנות הלבנות המגניבות עם השרוולים הבלתי נגמרים באותו חדר מרופד וסגור - ברשותו של כותב שורות אלו עדייו סט אחד של זוג אוזניים, סט תואם של עיניים, אף (מעט חורג מפרפורציות), גפיים וכך גם איברים פנימיים, שום איבר לא הוסר ממקומו)
אני רוצה לראות שלא תגיבו עכשיו... (אייקון של חכו חכו)
לפני 20 שנים. 19 ביולי 2004 בשעה 18:22