החיים החדשים שלי

יש משהו בשיחות טלפון שתמיד הרתיע אותי
בניגוד לכל צורת תקשורת אחרת

בוודאי לא כמו התכתבות
כשיש זמן לשקול מילים, לנסח
למדתי לאהוב את זה, להנות מהכתיבה עצמה
(רק ספרו את זה לילד שהייתי,
שלא התעניין בשום דבר שאין בו מספרים)

גם לא כמו מפגש פנים אל פנים
שבו אפשר לתקשר אפילו בלי מילים
להרגיש את הצד השני רק על פי המבט

בכל פעם שטלפון בסביבה מצלצל (לא האישי שלי)
אני מקווה קודם כל שמישהו אחר יענה
שונא את המבוכה הזאת של שניות הראשונות

וכשאני צריך להתקשר..
אפילו להזמין שירות מטכנאי של הוט
זה עלול להידחות
שעות
ימים

אז הנה מבחן הטלפון
לא מדובר בשיחה עצמה,
אלא כמה זמן יעבור מהרגע שאני מחליט/רוצה/יכול להתקשר
עד שהאצבעות יחייגו

ופתאום אתמול
והיום
I aced it!
ויותר מפעם אחת..

יש דברים יותר חזקים מהפחד
😄