הקלנז הגדול

כשסוף סוף קמתי היום בבוקר, נסעתי להום-דיפו.

אני צריך לצבוע את הדירה הקודמת, אז חיפשתי כל מני דברים של צבעים. ובדרך הסתכלתי גם על כמה שיפורים לדירה החדשה. יש דברים, שאם לא מסדרים מיד, לא מסדרים אף פעם. עמדתי מול 14 סוגים שונים של ראשי מקלחת* והתלבטתי. איש עם סרבל אדום ניגש אלי, ואמר - 'תקנה את זה עם 5 המצבים'. אני עניתי - 'אבל הוא יותר יקר', והוא ענה - 'זה שווה את זה'. החלטתי להאמין לאיש בסרבל האדום.

אחר כך האיש בסרבל האדום עזר לי לבחור סולם - 'אל תלך על סולם עם 4 שלבים, עדיף זה עם 5 שלבים, זה שווה את זה'. האמנתי לו. ומשם בחרנו צבע. כלומר האיש בסרבל האדום בחר צבע. האיש בסרבל האדום קשר את הסולם והצבע למריצה. כשהוא הניף את המריצה, הסולם חבט לו בראש. בזמן שהוא שיפשף את הראש, אני פרקתי את הקשירות, הזזתי את הציוד, וקשרתי מחדש. האיש בסרבל האדום התרשם ואמר 'אתה בהחלט יודע לקשור'. ואני אמרתי 'באמת? זה פעם ראשונה שאני מנסה..**

חזרתי עם הציוד לדירה, הרכבתי את ראש המקלחת, והתחלתי לפרק ארגזים. משהו עמוק, כואב, ובודד, הזכיר לי שיום שישי היום. כשכבר השלמתי עם המצב, זוג חברים טובים הזמין אותי לארוחת ערב במסעדת יוקרה. עוד מסעדה, בשורה של מסעדות השבוע. קפצתי על ההזמנה. בדייטים, אני תמיד משלם על שנינו. יש משהו מוזר בלשלם רק על עצמך. זה קצת כמו ללכת לחנות שאתה אוהב, ולגלות שהכל ב 50% הנחה. מפה לשם, עוד בקבוק יין.

במונית, בדרך חזרה, הנהג סיפר לי שבגבעתיים הרוח הפילה רמזור. חשבתי על זה שאם רמזור יכול ליפול, זה בסדר להאמין שגם לי מותר ליפול מדי פעם.

הגעתי הביתה, נכנסתי למקלחת ושיחקתי עם 5 המצבים של ראש המקלחת לכיוון חור התחת שלי. מצב מספר 4, אכן היה שווה את זה.

*בעברית - מזלף. נשמע קצת קינקי.

**לא באמת