הקלנז נגמר, ואני עושה הכנות לחזור לחברה כמו בן תרבות. התחלתי את היום בלעשות תספורת... עוד יומיים יתחיל לגרד לי בטרוף.
במקום לקבוע משהו להיום, הלכתי לישון צהריים. התעוררתי מאוחר מדי ונשארתי במיטה. במקום לקבוע משהו, עברתי על שיחות ישנות בטלפון. זה תמיד טוב לבריאות הנפש.
היא- בכיתי קצת, אבל אני יותר טוב עכשיו
אני - תשלחי תמונה
היא - אני אמצא לך משהו
אני - משהו לאכול?
היא - לא מפגר, תמונה, רצית תמונה, לא?
אני - רציתי תמונה מעכשיו
היא - הרגע בכיתי
אני - זה סקסי
היא - אני לא מרגישה סקסית
אני - אה.. חשבתי שתביאי משהו לאכול
היא - טוב, אנשים מסתכלים עלי, נדבר אחכ
אני - רגע! תמונה
היא - אני לא יכולה, יש פה אנשים
אני - נו, מה זה קשור, תעשי סלפי זריז
היא - אני לא מרגישה יפה עכשיו
אני - אני רוצה לראות אותך עכשיו.. כמו שאת עכשיו
היא - אחכ
אני - אני רוצה לראות איך את עכשיו.. הרי לא תמיד תקומי בבוקר מאופרת מושלם, נכון? אני רוצה לראות איך את בלי החיוך המושלם. פשוט את. שבעיניי. יפה.
היא - כשתתעורר לידי בבוקר, תראה אותי לא מושלמת
אני - נו.. אל תהיי עקשנית..
היא - i have spoken
אני - חחח בסדר
היא - זהו? אתה לא מתעקש? בדרך כלל אתה מתעקש..
אני - אני לאט לאט מגלה את הגבולות שלך
היא - אתה מותח את הגבולות שלי, בלי בושה!
אני - כזה אני.. חסר בושה