אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כוחה של מילה

"במקום בו נמצאת אהבה יש חיים"
לפני 20 שנים. 28 באוקטובר 2004 בשעה 17:36

עוד חודשיים ימלאו לך 18 שנים.
18 שנים ליום שעזבת אותי
ליום הארור שקברו אותך באדמה ולא השאירו לי צל של ספק שלא אראה אותך יותר.
איפה אבא? מתי הוא יחזור? הוא אוהב אותי? אז אם הוא אוהב אותי למה הוא עזב אותי?
שאלות שתמיד שאלתי, מה הבנתי הייתי ילדה בת שנתיים וחצי שלא ידע מהוא צער ושלא נדבר על מוות.
לקחו לי אותו
זה כול פעם מצחיק אותי מחדש איך מחלה כול כך קטנה לוקחת אדם בשבריר של שניה.
אני כותבת את זה ולא יכולה לעצור את הדמעות.
כל חיי התנחמתי בעובדה שאתה למעלה שומר עלי, אבל אני רוצה אותך פה רוצה לראות להרגיש את החום את החיבוק לדעת שאתה איתי.
יש לי משאלה אחת מ ה'
שיגיע הזמן שלי לעזוב אני רוצה לפגוש אותך אפילו רק לדקה להגיד לך רק
אבא אני אוהבת אותך!

לפני 20 שנים. 21 באוקטובר 2004 בשעה 12:49

אני כותבת עליך, מקדישה לך את המילים הכי טובות שלי.
האהבה הפגיעות, האכזבות, הפחד
כדור הרגשות שנוצל לי בלב.
חושבת עליך ימים וחולמת עליך בלילות.
אבל אתה לא קיים!
אני לפעמיים יושבת וחושבת האם המצב הנוכחי ישאר כמו שהוא.
שמעתי פעם משפט שאומר "בלי אהבה אי אפשר להתקיים" אולי אותו אדם צודק.
מאכזבה, לאכזבה, לאכזבה.
יכול להיות שאני לא אדע אהבת אמת בחיי?
אני יושבת ומקדישה לזה ימים על גבי ימים של מחשבה ועדיין לא הגעתי לתובנות מיוחדות.
אני אוגרת בתוכי כמות אהבה ענקית אני רוצה להעניק אותה לך
האדם המיוחד שאמור לשנות את חיי מקצה לקצה.
תגיע כבר!

לפני 20 שנים. 18 באוקטובר 2004 בשעה 12:32

חבקני חזק כי אני פוחדת
הנח לחומך לחמם את ליבי
הושט לי ידך כי אני בודדת
ותן לרגשותיך לגעת גם בי

כול הסערות שעברו עלינו
הותירו אותי המומה ונסערת
האם הסערות שעוד לפנינו
יראו אפשר גם אחרת?

האם הענן שהעיב על אושרינו
יגוז, יעלם במנהרת הזמן?
ואז החמה תחייך מעלינו
כי אנחנו יחד ואנחנו עוד כאן.

לפני 20 שנים. 16 באוקטובר 2004 בשעה 21:11

אתה לי כשמש בבוקר
וכירח בליל
ומה שביקשתי אמש
מכוכב שראיתי נופל

אתה לי מפרש ברוח
המביאני לחוף מבטחים
שם אשים ראשי לנוח
בחיקך העטור בפרחים

ואתה תלטף את פני
בידך הענוגה
ולגרש מעלי
כול צער ותוגה

ואני אנשק את שפתך
ואפגוש בחיוך
ואושר אראה בעינך
שילווני לאן שאלך

אתה הוא פכפוך של המים
רטט מתוק של הגל
עטויה בלילות משמים
רסיסים רסיסים של טל

ובצר לי ויומי אפור
ואני מחפשת קרבתך
אתה תהיה לי האור
שיובילני אל אהבתך

לפני 20 שנים. 3 באוקטובר 2004 בשעה 16:50

לא אירא עוד הלילות האפלים
אורכן ילווני כל הדרך
יחדיו נתגבר על כל המכשולים
כי בלעדייך לחיי אין ערך

לבי נצמד אל פעימות לבך
האושר לי קורץ בזרועותייך
נפשי עורגת אל אהבתך
שפתי רוות הצוף משפתותייך

האם זה יימשך? איני יודעת
דבר אין שלנצח יישאר
אך אני תמיד אתגעגע
לשהיה וכבר אינו יותר

לכן אחסה תמיד רק בצלך
ולא אירא החושך או השחור
כי בכל מקום אליו אני אלך ,
דמותך תנחני הלאה, אל האור.

לפני 20 שנים. 2 באוקטובר 2004 בשעה 13:50

בקיץ חמה שולחת קרניים
ואופפת יקום בחומה
וזוהר יפיה מסנוור העיניים
חודר אל כול נפש הומה

ופנימה, ברטט חומו של געגוע,
תשובה מחפש לו הלב
למה? שואל הוא למה ומדוע
טרם שכך הכאב?

וסתיו יבוא ואיתו השלכת,
נושרים העלים בדממה
פורשים את צבעם של אש מתלקחת
כמו שטיח על פני האדמה.

כשהחורף באדרת של קור מגיע,
הגשם דופק על השמשות
והרוח אף היא שריקותיה תשמיע
חדות ונרגשות.

אבל באביב הכול מתחיל לפרוח
ובצד ממתינה אהבה ואיתה ניצוץ של תקווה
כי באביב את העצבות אפשר לשכוח
ולהגשים כול תקווה אבודה.