כוחה של מילה

בקיץ חמה שולחת קרניים
ואופפת יקום בחומה
וזוהר יפיה מסנוור העיניים
חודר אל כול נפש הומה

ופנימה, ברטט חומו של געגוע,
תשובה מחפש לו הלב
למה? שואל הוא למה ומדוע
טרם שכך הכאב?

וסתיו יבוא ואיתו השלכת,
נושרים העלים בדממה
פורשים את צבעם של אש מתלקחת
כמו שטיח על פני האדמה.

כשהחורף באדרת של קור מגיע,
הגשם דופק על השמשות
והרוח אף היא שריקותיה תשמיע
חדות ונרגשות.

אבל באביב הכול מתחיל לפרוח
ובצד ממתינה אהבה ואיתה ניצוץ של תקווה
כי באביב את העצבות אפשר לשכוח
ולהגשים כול תקווה אבודה.