אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כוחה של מילה

"במקום בו נמצאת אהבה יש חיים"
לפני 16 שנים. 20 במאי 2007 בשעה 18:38

פעם מישהו אמר לי ששינויים זה דבר טוב
שאם החיים שלנו היו ממשיכים באותו מסלול בנאלי מהרגע שהיינו יוצאים אל אוויר העולם ועד לרגע הקבורה שלנו זה היה משעמם.

אני עדיין מעכלת את השינוים שקראו לי לפני חודשיים ופתאום בום עוד חדשים.
רגע רבאק תנו רגע, דקה לעכל
לא ביקשתי הרבה דקה.


זה יותר מדי בשבילי להכניס כרגע
לא יודעת לבלוע את מה שהולך להיות בחודשים הקרובים, לא יודעת אם אני אחזיק מעמד ודברים עם הזמן יהפכו להיות יותר קלים בשבילי.

לא יודעת להוציא החוצה, לא יודעת להגיד מה מציק לי... מחכה אולי זה יעבור לבד בזמן שאנשים יושבים מסביבי ומחכים לראות מתי מיליון האסימונים יפלו לי כבר ואני אתחיל להפנים מה באמת קורה סביבי עכשיו.

המון שינויים אם זה יהיה לטובה או לרעה רק הזמן יגיד... אני משערת (למרות שהוא ממש לא לטובתי לאחרונה... אבל זה אני אסגור איתו 😄


בהצלחה לי בדרכי החדשה
ואולי הזמן כן מרפא את הפצעיים.


לפני 17 שנים. 29 במרץ 2007 בשעה 21:54

זהו
היום נפרדתי ממנה, מהמלאכית שלי.
אישה מדהימה שליוותה אותי בשמחות ובעצב בכל 23 שנותי.

עמדתי בלוויה שלך והבטתי סביב, כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה לבבות שנגעת בהם
יעצת להם עזרת להם תרמת להם.
בוכים ומתאבלים עליך.

לא סתם קיבלת את השם שלך, זה היה האישיות שלך , האמונה שלך.

אני זוכרת שסבא נפטר אמרת לי את המשפט הבא "ה' לקח אותו כי הוא צריך מלאך שישמרו עליו"
ואני מאמינה בזה עליך

אישה יפה שלי
רק רציתי להגיד לך תודה.
תודה על כל מה שנתת
על כל מה שעשית
על השנים של תמיכה ועזרה
ועל זה שזכיתי שתהיה הסבתא שלי.


אמרתי לך באוזן
אני מקווה שעוד ילד או ילדה יזכה לך בגלגול הבא, שתהיה שם בשבילו כמו שהיית בשבילי.



אוהבת אותך המון
ומתגעגעת אליך
ת.נ.צ.ב.ה

לפני 17 שנים. 4 במרץ 2007 בשעה 0:16

איך הייתם מגדירים משפחה???

האם זה המעגל הזה שנולדתם אליו, ובגלל שזה על "הנייר" אז אתם מרגישים מחויבים למעגל הזה?

או אולי זה הסביבה הכי קרובה אליכם , שזה אומנם לא יחסי דם אבל יש שם הרבה יותר אהבה ותמיכה מאשר שאנחנו מקבלים מהמעגל המשפחתי...

אני חושבת שהמשפט, "משפחה לא בוחרים" הוא לא נכון בכלל
אומנם נולדתי למשפחה, אומנם יש לי אמא/סבתא שלא הייתי מחליפה בעולם אבל השאר אין ספק שאם יכולתי להתגרש מהם... רק תראו לי איפה לחתום !!!

ולעומתם יש חבורה חמודה כזאת, שהם המשפחה שלי, הם מאגר הכוח שלי
הם אלה שיודעים להחזיק אותי למעלה שאני נופלת, אם אלו שיודעים להצחיק אותי שעות שאני עצובה, הם תמיד שם לנגב את הדמעות, לתת יד ,חום, אהבה.


אז מה עוד צריך???

אומנם אין לנו אותו שם משפחה
אבל מה זה שם???
גם ככה אחרי חתונה אחת או שתיים מחליפים שמות :)
[b]

לפני 17 שנים. 6 בפברואר 2007 בשעה 22:27

כבר תקופה ארוכה שאני יושבת אחרי סשן ומנסה להוציא במילים את החוויות המדהימות שאני עוברת איתך כל פעם מחדש.
אז לפעמיים זה קצת מוזר , אבל לאט לאט זה הפך להיות דבר כל כך טבעי בשבילי, הרגשה כל כך נכונה.

לפעמיים מילים הורסות , אבל במקרה הזה אני חושבת שהן רק מעצימות.

אני אנצל את הבמה הזאת שהיא חלקית אישית וחלקית פומבית ואני מקווה שזה יבטא את מה שאני מרגישה.


אני רוצה להגיד לך תודה
תודה על המקום הבטוח שאתה מעניק לי
על המקום להתפרק ולרדת הכי למטה שאני יכולה
תודה על היד המושכת שמעלה אותי למעלה ברכות ובליטוף
על האהבה העצומה שאני מקבלת ממך
על החברות הפתוחה והקרובה שפיתחנו

בתחילת הדרך תמיד ליוותה אותי הרגשה שיש ביננו דיסטנס ואני לא אצליח לשבור אותו, אבל הוכחתי לעצמי אחרת. ואני שמחה על כך.

אז אפילו בפעמיים שאני חוצפנית ועונה (ותאמין לי אני נושכת את הלשון אני משתדלת אוץ!!!)
הקשר הזה נמצא אצלי במקום מאוד גובה.
לא חשבתי שאני אוכל להתמסר לאדם בצורה שאני מתמסרת אליך, לא חשבתי שאני ארגיש בטוחה כמו שאני מרגישה איתך. ובקטע הזה אני לא מדברת רק על הסשנים.


אוהבת אותך המון המון המון
ושוב תודה }{

אני

לפני 17 שנים. 10 בנובמבר 2006 בשעה 12:56

אני לא יודעת אפילו איך הגעתי לשם, זה כאילו לאוטו היה חיים משלו והוא רצה לנסוע לשם.
אני נוסעת בין השורות, הכל אבנים אבנים, שמות של אנשים , חלקם מבוגרים , חלקם צעירים חלקם ילדים קטנים.
אני ממשיכה לנסוע בעליה ומגיעה אליך.

אני עומדת מולך והכול יוצא לי.
אני לא באה אליך הרבה , אני מפחדת , אני מפחדת שאתה כועס עלי שאני לא חושבת עליך הרבה.
אני מפחדת שאתה מאוכזב ממני , אולי לא גדלתי כמו שרצית, אולי אני לא כמו שחשבת שאני אהיה .

הבאת אותי לפה ועזבת,
וכל הזמן אני חושבת שאולי הדברים היו נראים קצת אחרת אם היית פה. אם היה עוד כתף לבכות עליה , עוד אוזן קשבת, עוד זוג ידיים שיתמכו.

השנה זה השנה העשרים בלעדייך, וזה כמו גוש גדול בגרון שלי שאני חושבת על זה.
אני חיה עם זיכרון אחד מעורפל, שהוא ספק זיכרון ספק דימיון שלי ושלך.
חיה על הסיפורים שמספרים לי עליך, על כמה שאנחנו דומים ואיך הייתי הכל בשבילך חיה על התמונות שלך ושלנו.
זה לא מספיק אבל לצערי. זה לא משהו שאני יכולה לשלוט בו.


אני אוהבת אותך אבא
ואתה איתי בכל צעד שאני עושה.



[b]

לפני 17 שנים. 15 באוקטובר 2006 בשעה 0:12

לסוף שבוע האחרון הייתה מטרה אחת , והיא להראות לי בעצם כמה השתנתי ב4 שנים האחרונות.



אני רחוקה מלהיות אותו אדם שהייתי אז.
ואני אוהבת את זה. אוהבת שיש לי בשביל מה לקום בבוקר, ואוהבת שברוב הימים אני הולכת לישון עם חיוך על הפנים, אוהבת שיש לי מלא חברים שמקיפים אותי, אוהבת שיש לי מלאכית ששומרת עלי.
אוהבת שהחיים שלי קיבלו טעם מתוק , ריח נעים, וצבע מיוחד שיצרתי רק בשביל עצמי.

אז באמת דברים שפעם היו נראים לי משמעותים וכייפים, היום נראים לי סתמיים ומשעממים.
ופעם מה שהיה נחשב אצלי כרגיעה היום הופך מהר להיות מועקה אחת גדולה. אבל מותר, וזה בסדר, שדברים נשארים אותו דבר ושגרתיים הם נמאסים בסופו של דבר.

אז אם השתנתי לטובה?
זה אחרים ישפטו,
אני את התשובה כבר יודעת..... :)
[b]

לפני 17 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 0:33

ככה לקבל את השנה החדשה ? תאמינו לי בושה!
המקום הזה פשוט נהיה קן צרעות !!!

דיי, מה זה הקטע הזה של הנקמנות האישית הזאת,
אתם קולטים שהכבוד ,העתיד, החיים של הבן אדם פה תלויים על חוט כל כך דק? אתם מפנימים את זה בכלל.
אז עוד בכלל לא אמרו אם הוא אשם או לא וכל אחד/ת פה פותח/ת את הג'ורה שלו/ה עלק מטעם הגנת "הבחורה המסכנה". מה קרה אי אפשר לשבת בצד לסתום ולחכות ולראות מה יהיה?

נראה איך אתם הייתם מרגישים שאות קין בגודל של כדור הארץ תרחף מעל הראש שלכם ?

ואת, תאמיני לי פשוט תנוחי כבר !
אם רק תתחילי לספור כמה בחורות צרחו פה אונס אונס וזה בסוף היה בלוף אחד גדול תאמיני לי תגיעי כבר לעולם הבא.
מי לעזעזל שם אותך סנגורית מטעם המין הנשי כולו?


בקיצור פשוט בושה מה שהולך פה.
ולרגע אני לא באה לסנגר פה על הבחור, כי אם הוא יצא אשם אז כל עונש שהוא יקבל לא יהיה מספיק.

אבל אם לא אני באמת מאחלת לו שיצליח לשקם את מה שנהרס לו.



אנשים לא מבינים כמה כוח יש למילה, אולי אם היו חושבים יותר לעומק על כל מילה שמוצאים מהפה הרבה דברים לא היו נאמרים ...



שהיה חג שמח
ושנה טובה.

לפני 17 שנים. 17 בספטמבר 2006 בשעה 0:04

כל כך רוצה לכתוב
והמילים לא יוצאות.
הכול מערבות של בילבול בראש שלי, הרגשות מעורבים , הדעות חצויות.

לא יודעת מה יהיה, האמת שאני מפחדת.
שונאת את זה שהחלטות לגבי עסק שאני החזקתי במשך שלוש שנים תלויות באיזה בן זונה שמנסה לשים לי רגליים בכל דבר אפשרי שהוא יכול.


רק שיגמר
סופרת את הדקות כבר שנשאר לי להיות במקום הזה.
עד היום זה לא ברור איך מקום שהכניס לי כל כך הרבה אור לחיים הפך להיות הנקודת חושך וחולשה שלי.
יצאתי היום שפופה משם עם הראש למטה. במילה אחת תיסכול !!!


דיי שמחה שזה נגמר מקווה שיגמר בטוב.
רוצה כבר לישון טוב בלילות, בלי לחשוב שאני צריכה לקום לעוד בוקר של התמודדויות עם האנשים האלה והמקום הזה.



תחזיקו לי אצבעות שזה יעבור מהר !!!


לפני 17 שנים. 21 באוגוסט 2006 בשעה 12:45

מרגישה שאני קורסת.
שמו לי משהו בידיים והוא מתפורר לי.
המכות ממשיכות לבוא מהמקומות הכי לא צפויים, אין לי כבר כוח.
אני חזקה ואני יודעת את זה , אבל החוזק שלי מסרב לצאת. מעטפת המסכנות כיסתה אותי ואני נעמדת שפופה בלי היכולת לעמוד על שלי.

לא יכולה יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם הבוקר הזה אם את לא היית שם פיזית להחזיק לי את היד.
יפה שלי, מלאכית מצילה שלי מה שעשית בשבילי בחיים לא עשו, תודה לך , את עמוד האש בחיים שלי , משהו שכל כמות המים( אפרופו מים) ביקום הזה לא תוכל לכבות.


שלח לי שקט, זה כל מה שאני רוצה ש-ק-ט.

לפני 17 שנים. 24 ביולי 2006 בשעה 12:40

הפעם אני עושה את זה קצר
יש לי רק משהו אחד להגיד

עד שהחברים שלי יפגעו או יעשו לי משהו (מה שלא יקרה, אני יודעת לבחור אותם) הם עדיין החברים שלי והחברות שלי !!!
וזה מכעיס ומרתיח אותי שאנשים לאחרונה מתלכלכים על החברים שלי בלי שום סיבה מוצדקת.
פשוט מגעיל!!!

שכל אחד יעשה חשבון נפש קטן עם עצמו לפני שהוא פותח או פותחת את הפה הג'ורה שלה\שלו.


שבוע טוב!