כוחה של מילה

שאדם מגיע לחברה זרה , הוא בדרך כלל לא מכיר אף אחד.
פה אם אני רוצה להיות פוליטיקלי קורקט זה לא מדוייק. פה אנחנו מכירים מהצאט מדברים על בסיס יום יומי מגיבים אחד לשני בבלוגים בפורומים, ואז מגיע מפגש.
אנחנו לפעמיים מגיעים לבד אף אחד לא מכיר אותנו, אנחנו מציגים את עצמנו ותמיד יש את האדם האחד או שניים שתחברים אלינו מכירים לנו את כולם דואגים שנכיר שנהיה בענינים מביאים אותנו למועדון.
אני יודעת שלפחות ככה זה היה איתי שנכנסתי לקהילה הזאת.
הייתה לי את דומי שלי שהכירה לי את כולם, אוליב וביאנקה שלקחו אותי והכירו לי אנשים.
ואני מודה להם עד היום על זה.
אבל כנראה אצל חלק מהאנשים הם שוכחים מהר מאוד מי החברים שלהם ושורפים את עצמם מהר מאוד.
המשפט "כושי עשה את שלו כושי יכול ללכת" עולה לי מהר מאוד שאני חושבת על הסיפור הזה.
זהו ניצלת אותנו למטרותיך ונגמר הסיפור?
כנראה צריך לשמור על פה שמדברים לידך כי אפילו על החברות הטובות שלך כביכול את מרכלת חברות שמגוננות עליך שדואגות לך שמפקידות את הסודות הכי חשובים שלהם בידייך את רצה ומספרת לאחרים ואפילו אל תכחישי כי יש לי עדים שבלי בעיה יספרו אין בך טיפה של לויאליות כלפי אחרים, אז איך את מצפה שלאחרים יהיה כלפייך?
כפויית טובה זה מה שאת. חברות אמת זה לא דבר שמגיע לך, כי להיות בודדה זה מה שהולם אותך.
מקווה שעל החברים הבודדים שנשאר לך תדעי לשמור קרוב יותר מאשר על האויבים הרבים שרכשת לך.
כי אצלי את נשרפת מזמן "יקירה".
הדבר האחרון שאני זה מטומטמת אם מישהוא לא שם לב, שאני אוהבת אני אוהבת עד עמקי הנשמה שלי ואני אתן אותה גם לאותו אדם, אבל ברגע שפוגעים בי! זהו. נמחק, אפילו הנקמנות שלי לא שווה את זה.