הבית חצי ארוז, הסלון מלא ארזגים, 12 שנים של זכרונות נאספים להם בארגזים האלה.
אני לא אוהבת לעבור דירות,
אומרים שכל כמה שנים לעבור דירה זה דבר טוב לחדש את המזל להטעין אנרגיות ממקום נקי וחדש. אבל אני לא רואה את זה ככה.
אני רואה את זה כמו להשאיר המון זיכרונות וחוויות בבית בשביל אנשים אחרים.
את הבית הזה ספציפית קשה לי לעזוב.
סבא שלי שהיה גר איתנו נפטר במהלך השנים שגרנו פה.
הרוח שלו לא עזבה את החדר שלו והזיכרון שלו לא עוזב אותי. אני עדיין מרגישה אותו מלטף לי את הראש בלילות שלא יכולתי להירדם והיה לי חלומות רעים.
גדלתי בלי אבא והוא היה התחליף הכי קרוב . ביום שהוא נפטר הרגשתי כאילו קברתי עוד אבא.
כל פעם אני נתקלת בדברים קטנים שלו, והלב שלי נקרע.
אני מפחדת שביום שנעבור הוא לא יעבור איתנו, מפחדת לא להרגיש את הליטוף על הראש שלי יותר. לא רוצה להשאיר אותו מאחור.
זה נשמע מה זה מוזר למי שקורא את זה אבל תאמינו לי אני מרגישה אותו חי יותר מאשר שהוא היה בחיים. הוא מגן עלי.
כואב להשאיר הכול ולעזוב, אבל אולי זה מה שצריך להיות ,אולי באמת דירה חדשה תפתח את המזל לדברים אחרים
הרי לא סתם אומרים "משנה מקום משנה מזל".
תחזיקו לי אצבעות.
לפני 19 שנים. 15 בנובמבר 2005 בשעה 22:44
