לפני 18 שנים. 20 בינואר 2006 בשעה 15:15
זהו ה48 שעות מורטות העצבים עברו להם ואני סוף סוף אחרי ציפיה של כמה וכמה חודשים נמצאת אחרי זה.
אני פחדנית, אני לא מתביישת להודות בזה. אבל גם למדתי ללכת עם הפחדים שלי ולא לתת להם לשלוט בי.
הניתוח היה קל ועבר מהר יותר ממה שציפיתי, והעובדה שהתעוררתי( בערך) וראיתי את כולם סביבי רק שיפרה את ההרגשה שלי. יש לי חברים טובים שפינו את היום שלהם לשבת לראות אותי ישנה בבית חולים חחח זה היה מצחיק.
ועכשיו אני בבית החדש שלי בחדר שלי נחה ומחלימה לי לאט לאט.
השנה זו הולכת להיות השנה שלי ואני רוצה לראות מישהוא מנסה לעצור בעדי, הגעתי עד לכאן תאמינו לי אני עוד אגיע רחוק יותר.
ולך יקירתי,
תודה על ההקשה על הישיבה על הליטוף ( אל תחשבי שלא הרגשתי) על הדאגה על האהבה בקיצור תודה על הכול.
לפעמיים רק חברים יכולים לגרום למצבים קשים להיראות כמו שטויות.[b]
