לפני 20 שנים. 18 בנובמבר 2004 בשעה 14:08
כלפי חוץ הכול נקי ומסודר, החיוך תמיד במקום הצחוק תמיד פועל ממש שחקנית ממדרגה ראשונה.
אתמול הוא קילף אותי לאט לאט פיסה פיסה עד שלא יכולתי להחביא דבר
הכול היה חשוף ואנשים ראו דברים שלא היו רגילים לראות.
אני מרגישה ריקה כאילו אין דבר בעל משמעות בחיי.
חיי הם השיגרה בהתגלמותה.
אותם שעות, אותם ימים, אותם אנשים אותם דברים.
איך מנפצים את הבועה הזו?
אני רוצה לצאת, לא טוב לי.
