לפני 10 שנים. 25 בדצמבר 2013 בשעה 4:26
את עומדת מולי, מעורטלת, ערום ועריה, גופך הלבן בוהק, שיער ערוותך גולח למשעי, פטמות זקורות בקור.
עד שתשתיני בעמידה, ספק חווה, ספק כלבה, ספק פסל יווני.
תתכופפי!
מה שאני אוהב, בך...לפני 10 שנים. 24 בדצמבר 2013 בשעה 19:49
זו רק חתיכת עור אבל היא נותנת לך בטחון, בטחון שאת שלי ושאדאג לך ושאשמור. ולכן את יכולה להתערטל ולפשק ולהתמסר ולהכנע. כי ככה את רוצה, וככה טוב לך ובעיקר שכולם יראו וידעו. שאת שלי. לבושה בקולר בלבד... מושפלת ומנצחת בו זמנית...
לפני 10 שנים. 23 בדצמבר 2013 בשעה 17:35
יש נשים שלא אוהבות או אולי נרתעות מFISTING . זה קצת פולשני להן, אולי משפיל, לעיתים יכול להיות כואב או מותח. אבל בעצם זה קצת כמו שכנוע, צריך בעדינות ולאט ובלי לחץ, להבין את הצרכים שלה, מה היא רוצה וממה היא מפחדת. אבל יש גם מקום לסמכותיות ולנחישות ולהובלה, כי זה בעצם כמו כל דבר גם בשבילה.
לפני 10 שנים. 22 בדצמבר 2013 בשעה 17:52
במקלחת, תחת הזרם החם, כשהכל רטוב ואינטימי כל כך, אני יכול לקחת אותך בעמידה, מאחור, בכוח. להצמיד כמו חיית פרא להדביק עם הפנים לקיר ולנעוץ. אם תגנחי מהחור שלפנים או תאנחי מזה שמאחור, מי ישמע אותך חוץ ממני?
לפני 10 שנים. 21 בדצמבר 2013 בשעה 17:12
זהו אולי היום הקצר בשנה, אבל האפילה ארוכה וגם האיבר שלי והתשוקה של שנינו... אז התערטלי כאילו אמצע הקיץ ושוחחי קומתך כאילו סופה אדירה ותני לזה שלי שאינו קצר כלל וכלל לשלוט בך...
לפני 10 שנים. 11 בדצמבר 2013 בשעה 16:52
ולכל אחת מאוויים משלה ורטיבות משלה המופיעה רק מאותם דברים שמגרים רק אותה, וכל אחת גומרת באופן שיחודי רק לה ומדברים שרק היא יודעת. וזו מלאכה קשה כל כך ללמוד ולהכיר. אבל זו מצווה ששכרה בצידה.
לפני 10 שנים. 10 בדצמבר 2013 בשעה 5:01
היא אוהבת כאב. אוהבת שמלקים אותה בפות, מכוונים את הכאב למיניות שבה. כי כך היא אוהבת מאז היתה נערה. בעיקר עם מגבת לחה, בעיניים קשורות לרווחה, מאבדת את השליטה על התזמון, על העוצמה. רק פותחת רגליים ומחכה...
ואני באתי אליה פעם בהפתעה, עם נוצה לבנה, ישר לדגדגן. כשגמרה בכתה כמו ילדה.
לפני 10 שנים. 8 בדצמבר 2013 בשעה 17:06
יותר מעשרים שנה עברו. בגן המשחקים בשכונה שהיה חשוך תמיד בלילה ונשאר כזה. שם היא נתנה לי לגעת לה... והייתי בן14 אולי 15 והיא חיילת נראתה כל כך גדולה, כל כך מבינה, כלכך יודעת למצוץ. ולבלוע.
עברתי על פניה בשנים הללו, רואה אותה משתנה ומגדלת ילדים בין הנדנדות, ילדים שאין להם מושג מה באמת היה בספסל ממול. ואולי לא היה? ואז אתמול הבנתי שהיא זוכרת לא פחות טוב ממני. והיא עדיין רטובה ואני עדיין מאושר מגניחותיה
לפני 10 שנים. 7 בדצמבר 2013 בשעה 6:44
יש אנשים שאוהבים רק שדיים גדולים ויש כאלה שלא,
יש אנשים שנגעלים ממין אנאלי וכאלה שרואים BDSM כסטיה.
יש כאלה שביזאר נראה להם מופרעות נפשית.
אבל אני תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני.
לפני 10 שנים. 30 בנובמבר 2013 בשעה 9:58
התכופפפי יקירה, והניחי לי לבחור.
שדייך תלויים, נכנעים לכוח הכבידה,
בעבר נכנעו גם לאחרים, ייכנעו לי עכשיו.
נקבי מחילותייך יחשפו אליי-אהבה.
אישה יקרה בגוף כלכך זול.
זול הוא כי ויתרת, או אולי כי בחרת
מתוך קישורי נפשך שכך החליטו בשבילך
את מה שאסור חברתית, מוסרית,
מה שחונק אותך כלכך עוד טרם שחר נעורייך.
טאבו.
הניחי לי לגעת!
ביד אמונה, יקרה, אוהבת.
הניחי לי לבחור נקבייך, להכינך.
התמסרי לי וליצרך כי שנינו שולטים בך.
עכשיו את יכולה גם לבכות