לפני 3 שנים. 16 באוקטובר 2020 בשעה 18:12
האזנתי למילים שלו והגעגוע אליך רק גבר. חשבתי על השנה הזו,ההזויה,המטורפת...וכמה שניסינו להתרחק,תמיד מצאנו את המבט שהתקרב ממרחק,למרחק נגיעה.
תמיד כשהכאב נהיה בלתי נסבל,הפרדנו את עצמינו למען שלווה של כמה שעות,שבו כלום לא כואב.
זה הרגע שהייתי רוצה את כף ידך,שתמחק מגופי כל סימן שנצרב עם היום,שרק תחבק אותי חזק אליך,כששנינו מסניפים את הריח הים המסתתר בין הכתף לצוואר,ורק ממתין לנשיקה עדינה שתגרום לסערת החושים לטרוף אותנו מחדש.
כוס אממו הסגר הזה!