קציר החטאים

בנעוריי למדתי בפנימייה,באזור בית שמש.מקום מאוד פסטורלי ויפה. אי שם במעלי הרים ומול מנזר המשתקף אל ואדי.יום אחד,אח של המדריך שלי הגיע עם חבר לפנימיה ואני...איבדתי את הלב.מהשניה הראשונה שראיתי את קרני החמה מרקדות על פניו,לבי נמס. זה היה בתקופת הקיץ,הבריכה הייתה פתוחה ואני חיכיתי לתורנות בריכה.האח של המדריך והחבר שלו באו לשחות איתנו. החבר בחור גבוה...אני מגיל 13 באותו גובה,1.81 והבחור היה כ-1.90, שיער שטני ארוך ועיניים מדהימות.שקעתי לא פעם במבטו.כמתבגרת היו לי קוצים בישבן...חוסר יכולת לשבת על התחת יותר מעשר דקות והוא גרם לי לשבת מעל שעה במקום. לא כי ביקש אלא כי ציירתי אותו. כשנתתי לו את הציור הוא אהב אותו מאוד, כי קיבל דיוקן מדויק. באותו יום קיבלתי מתנה חזרה,ציור ממנו שהוא צייר.למה אני כותבת עליו?היום,אחרי 25 שנים,דיברנו ארוכות.סיפרתי לו שהוא היה האהבה הראשונה שלי והציור שהוא צייר לי?חרטתי אותו עם להב על הרגל.הייתי ילדה מפגרת.הוא הגיב די בזעזוע אבל לא נבהל כשגילה שאני חובבת ספאנקים וגברים יותר גבוהים וחזקים שיכולים למסמר  אותי לקיר כשיד אחת מתהדרת על גרוני מעט ומספיק כדי לרסן אותי.הייתה שיחה משגעת שגרמה לי להזכר באותם זמנים.הפשטות ההיא.שם למדתי לאהוב שירי ארץ ישראל.הייתה מן נוסטלגיה מוכרת כשהיינו מתאספים בערבי הקיץ מול המדורה ושרים או כשלמדנו את צעדי הריקוד הורה. שם למדתי לנגן על אוקורדיון אבל לא ניגנתי 22 שנים.שם למדתי להיות בת אדם! והוא?חבל שלא חיפשתי אותו חזק מספיק אז.